לעבור דירה ולהישאר בחיים, או, בדרך למינימליזם – חלק ראשון

בשנת 1999, ובגיל המופלג של 24 שנים, החלטתי לוותר על שלל הפינוקים שמציעים החיים עם ההורים, כגון, שירותי כביסה, האכלה, פטור מוחלט מחשבונות, מיקום קרוב לאוניברסיטה וכו', ולהחליף את כל אלה בדירת שני חדרים בלב תל אביב, שלה יהיה יתרון אחד משמעותי – פטור מההורים. בתגובה להודעה החגיגית פצח אבי במסע איומים שלא היה מבייש גם גובה כספים בשוק האפור, תוך שהוא מתאר בצורה ציורית את קריסתי הכלכלית תחת עול אחזקת הדירה,  ואימי ז"ל, שתמיד היתה הפרקטית יותר מבין השניים התחילה להשמיע את השיר 'עוף גוזל' בריפיט, ופה ושם להזיל דמעה אקראית.

שלושה חודשים אחר כך מצאתי דירת שני חדרים ברחוב טשרניחובסקי בעיר תל אביב, ואני גר בה מאז ועד יום ראשון הקרוב – עקב שיפוץ הבניין במסגרת תמ"א 38 אני נאלץ לפנות אותה בצער רב, לטובת דירה דומה הממוקמת שלושה בניינים ליד.

ברוח הסלואו שכבשה את ליבי בשנים האחרונות, ובהתאמה למשנתם של ג'ושוע ובראיין מאתר "המינימליסטים" (שכולי תקווה כי מערכת סלואו תתחיל לתרגם בקרוב) החלטתי להיפטר מחלק גדול של חפציי ורכושי עלי אדמות לטובת חיים, אם לא נטולי דאגות, הרי שלפחות מופחתי דאגות. הבעיה העיקרית שניצבת בפניי – אני אספן (בזעיר אנפין). כמעט כל תכולת הדירה שלי נרכשה בשווקי פשפשים או מיד שניה, וכל אחד ואחד מהחפצים הוא ייחודי ומיוחד, ולי יש נטייה חזקה, מגיל צעיר, להיקשר לחפצים ולהאניש אותם – בילדותי למשל אם הייתי רואה אטב משרדי זרוק ברחוב הייתי לוקח אותו לעבודה של אבי כדי שיהיה עם כל החברים שלו. (אלוהים למה אני מספר לכם את זה…)

המינגווי, מאחר ומזה כשנה אני יודע שאצטרך לעזוב את הדירה הנוכחית, החלטתי לגשת לתהליך בצורה הדרגתית. בתור התחלה החלטתי לחלק לעולם פריטים מסוימים מהדירה שבהם לא עשיתי באמת שימוש. ראשונים הלכו הכורסא האדומה הנפתחת ושולחן הבר מהמטבח. בשניהם כאמור לא עשיתי שימוש והמסירה שלהם יצרה תחושה של מרחב בדירה, שלא לומר אושר גדול לראשונים שהגיבו לסטטוס החלוקה.

"עקב שיפוץ שמנתהל בביתי והעובדה שאין לי כוח להזיז רהיטים כדי לנקות - למסירה כורסא אדומה שנפתחת למצב שכיבה מלא + הדום כמעט תואם - לבוא ולקחת"

השלב השני כבר היה יותר קשה. זוג אופני וינטג' (ראלי מנהטן עם שלושה הילוכים) שרכשתי דרך אתר יד 2 והשקעתי בהם זמן רב ומאמצים עמדו בדירה כאבן שאין לה הופכין. מאחר והם כבדים באופן יחסי הרי שבכל פעם העדפתי את אופני הכביש שלי על פניהם, ואותם הייתי מוציא לסיבוב אוורור אחד לכמה חודשים. הפרידה היתה קשה והיא רוככה רק על ידי העובדה שאת האופניים מכרתי ולא מסרתי, ושהקונה היה גבר ירושלמי כבן 45 שסיפר לי כי הוא רכב על אופניים זהים מאז הבר מצווה שלו ועד חודש קודם לכן, אז הם נגנבו. אחרי מכירת האופניים היה קל יותר למכור גם את אחד מארונות הרוקחים של חברת 'הארגז' שברשותי.

ראלי מנהטן - גם בירושלים הם סוחבים בעליות

למעשה, לאורך השנה האחרונה חילקתי או מכרתי חלק ניכר מהחפצים שברשותי, דרך הפייסבוק, יד 2, או הספסל שמתחת לבית שלי – אין לי ספק שכל אחד ואחד מהדברים שאני לא באמת הייתי צריך מצא את מקומו השימושי בעולם הגדול.

אבל זאת היתה רק ההתחלה.

ככל שיום המעבר התקרב ובא הגעתי למסקנה שלא יהיה מנוס מלנתק את קשריי החברתיים עם האחים בלוז. את זוג האחים החביבים פגשתי לראשונה בשוק הפשפשים של אמסטרדם, ולאחר שעברתי לדירה בתל אביב גיליתי שמוכרים אותם גם בחנות 'טאוס' בשוק הפשפשים ביפו. זאת היתה רכישה אימפולסיבית, אני מודה, אבל האחים היו בני לוויה נאמנים ומשעשעים לאורך 12 השנים בהן הם עמדו בסלון שלי. למרות האמור, וככל שחיפושי הדירה התקדמו, הבנתי שאני למעשה מחפש דירה לשלושה – האחים, שמפוסלים בגודל הטבעי של דן אקרויד וג'ון בלושי מגיעים עם דרישות מרחב לא פשוטות. לאור זאת, ובהתאמה לרוח המינימליסטית שהחלטתי לאמץ, הם הועברו כלאחר כבוד לחנות 'נקודת חן' בשוק הפשפשים, שם הם עומדים למכירה ברגעים אלה ממש (רוצו!). ההובלה שלהם לשוק היתה ללא ספק רגע מכונן בתהליך הפשטות מרצון שאני עובר, וכן, מאז שהעברתי אותם לחנות הלכתי כמה וכמה פעמים לבקר.

מפחידים אורחים אקראיים וכלבים, משעשעים ילדים, ובסך הכל מתנהגים יפה כל עוד לא אומרים לידם "קום קשת ענן" (פקחי רשות השידור - הטלוויזיה הנה לצורך המחשה בלבד, המציגה אינה טלוויזיה, וכו')

אז הבובות נמסרו והועמדו למכירה, עובדה שככל הנראה מרשימה רק חלק מצומצם מהקוראים מאחר וכל השאר כבר משוכנעים בשלב זה שאני מטורף, אבל הבובות כאמור לא לבד. בימים אלה אני מעמיד למכירה פריטים נוספים שלקחו חלק בחיי, כאשר המטרה שניצבת לפני ברורה – לחיות עם פחות ממאה חפצים.

מאחר והטקסט מתארך ואני בכלל בהפסקה של חמש דקות מפולחן האריזות, שאלות הרות גורל כגון מה עושים מינימליסטים עם כל כלי המטבח, הבגדים, והשטויות משווקי הפשפשים, יקבלו מענה בחלק/ים הבאים, ובנתיים, רק המלצה אחת לפרידה – אם יש לכם חפצים בבית שלא השתמשתם בהם בחצי השנה האחרונה, תמסרו או תמכרו אותם – סביר להניח שגם בחצי השנה הקרובה לא תגעו בהם, ובינתיים הם סתם עוד משהו שצריך להזיז, לאחסן ולנקות.

אוספים אקראיים משווקי הפשפשים

מה יעלה בגורלם ותשובות לשאלות קיומיות אחרות - בחלק הבא - לאחר התמוטטות העצבים הצפויה ביום ראשון

__________

באותו נושא – 101 דרכים להאט את החיים – פרק 2 – תסדרו את הבית

__________

1 תגובה

  • להגיב ינואר 28, 2013

    D! בארץ הקודש

    חחח.
    אני חושב שאני עובר תהליך הפוך – אגירה מוגברת אחרי שנים של נדודים
    כמובן שאחרי כל כך הרבה שנים גם ברור לי שאין לי צורך באף אחד מהדברים הללו ומצד שני נעים לי שיש לי משהו. סתם ככה. להסתכל עליו.
    העולם נהדר.

      

השאירו תגובה