יוצאים מהסופרמרקט עם עץבעיר

בביקור הראשון שלי בניו יורק, לפני כארבע שנים, שכרתי דירה באפר ווסט סייד יחד עם עוד שני חברים. באווירת הסלואו (והתפרנות) החלטנו שאת רוב הארוחות שלנו נאכל בבית, ולפיכך יצאנו ביום הראשון לחפש סופר קרוב. התכנון היה לרכוש לחמים, גבינות, ביצים ומוצרי יסוד אחרים לארוחות בוקר מפנקות. רצה הגורל והסופר הראשון שנקלע לדרכנו היה למעשה מעדנייה מפורסמת ביותר העונה לשם "זייברס", מוסד ניו יורקי לכל עניין ודבר, ומרגע שכף רגלנו חצתה את מפתנו גורלו הפיננסי של הטיול הוכרע. לא כל כך באשמתנו כמו באשמתה של עמדת החמוצים שהתנפלה עלינו מיד בכניסה, מוודאת שריחות השום, הלימון והפלפלים לא יחמיצו ולו בלוטת טעם אחת.

במבט לאחור, לא היה לנו סיכוי, אולי רק אם היינו מגיעים אחרי ארוחה של שבע מנות, אבל אנחנו כמובן היינו רעבים, ולאחר ההיתקלות עם חביות הזיתים העצומות מיצי הקיבה שלנו החלו לעבוד שעות נוספות, משגרים מסרים בהולים לגזע המוח שהתפרשו באופן מילולי בצורה הבאה: "לקנות. לקנות. לקנות. או שנמות מורעבים", והיי, אף אחד לא רוצה למות צעיר, בטח שלא ביום הראשון של הביקור הראשון בעיר ניו יורק. פחות משעה אחר כך אכלנו את אחת מארוחות הבוקר היקרות ביותר בהיסטוריה המתועדת של החביתה.

 

ה"זייברס" כמובן אינו יוצא דופן, למעשה, הוא בסך הכל מוציא לפועל, גם אם בצורה מרשימה ביותר, את המדריך הסטנדרטי לעיצוב הסופר המודרני, כזה אשר נועד למקסם את ריווחיות המקום ולגרום לנו לקנות דברים שאנחנו לא באמת רוצים, שלא לומר צריכים.

הטכניקות הן פרי עבודה ממושכת של מיטב המוחות אשר התכנסו למטרה אחת ברורה, והשיגו תוצאות יפות: בכניסה בדרך כלל תהיה מחלקת פירות וירקות נוצצת ובוהקת שתגרום לנו להרגיש טוב עם עצמנו, משל היינו בעצמנו חקלאים אורגניים הבוחנים את עמל יומינו. מוצרי היסוד (לחם, חלב, ביצים) יהיו תמיד בקצוות הרחוקים על מנת שנאלץ לחצות את הסופר לאורכו ולרוחבו, והמעברים עצמם ארוכים במיוחד, כך אנחנו למעשה כלואים בתוכם בעודנו פוסעים מצד לצד. הוסיפו לכך את העגלות שלקחו סטרואידים מאז שנות השמונים ותפחו לגודל של משוריינים קטנים, ואת העמדות שליד הקופה, העמוסות בממתקים צבעוניים אשר מושכים בעיקר את עיני הילדים שמשתעממים בתור וקיבלתם מתכון בטוח לממוצע חשבון בן שלוש ספרות לפחות.

 

עובדה נוספת המטילה צל כבד על הרכישה בסופר היא מלחמת המעמדות הברורה שמתנהלת בקרבו – ספקים גדולים זוכים למדפים הבולטים ביותר, המוארים ביותר, ואלה שנמצאים בגובה העיניים, בעוד שיצרנים קטנים נדחקים, אם בכלל, למדפים נידחים – מה שמבטיח שאנחנו כצרכנים נהיה שבויים של מספר מצומצם של חברות, ובהתאמה, נחשף למספר מצומצם של טעמים ואפשרויות.

בדיוק מסיבות אלה החליטו החברים מעץבעיר לצאת בקמפיין "יוצאים מהסופר" – בכל שבוע פריט אחד והסבר איך ניתן לייצר אותו, להשיג אותו, או במקרה הכי פחות מומלץ, לרכוש אותו במקום אחר חוץ מאשר בסופר. המוצר הראשון היה סקוץ' והאחרון קטשופ, כאשר ביניהם כבר עלו ובאו אבקת מרק, ממרח שוקולד, דאודורנט, משחת שיניים ועוד, ובעץ מבטיחים שזאת רק ההתחלה. הנה כמה דוגמאות, מומלץ להצטרף לקבוצה בפייסבוק ולהמשיך לעקוב.

 

 

 

 

אני יודע, עגבניות מעוכות מהירקן לא נשמע כמו משהו שאתם רוצים לעשות בקרוב, אבל בלי פאניקה – מתחילים בצעדים קטנים – אם בעבר הייתי עושה את כל הקניות שלי באמפמ, מגה, שופר סל ושות', הרי שהיום אני נכנס אליהם לעיתים רחוקות ורק לצורך השלמות – רוב הקניות נעשות בשוק ובמכולות, וחלק מהקניות פשוט התבטלו. זה חסכוני, זה קהילתי, וזה אחד הדברים הכי חשובים שאתם יכולים לעשות – לייבש את הרשתות הגדולת.

___________

באותו נושא

רק לא רשת
נתיב הכסף
על הקשר שבין פיאודליזם לרשתות

____________