101 דרכים להאט את החיים – פרק 19 – אוכלים את הנוף

צפון אנגליה, 2008, קבוצה קטנה של תושבי העיירה טודמורדן מתכנסים סביב שולחן מטבח ומחפשים פרוייקט חוצה גבולות שיסייע לאחד את הקהילה הקטנה שלהם, המונה כ- 15,000 איש. על מנת לעשות זאת הם ביקשו למצוא שפה משותפת שאינה מתחשבת בגיל, הכנסה או תרבות. שפה שתאפשר לאנשים למצוא דרך חיים חדשה, להביט באופן שונה על השטחים סביבם, ולחשוב באופן שונה על המשאבים בהם הם עושים שימוש, כמו גם להתייחס אחד אל השני באופן שונה. השפה שנבחרה לבסוף אכן היתה אוניברסלית – אוכל – והפרוייקט עצמו כלל את הפיכתה של העיירה הקטנה למשק חקלאי לכל דבר: איי תנועה, שטחים פתוחים, גינות וחצרות הבתים, מוסדות ציבורים, כל אלה הפכו באחת למקומות לגיטימיים לגידול מזון.

הפרוייקט שנרקם באותה ישיבה היה כל כך מוצלח עד שהוא זכה להגיע לקודש הקודשים של המחשבה היצירתית – כנס 'טד' – וההרצאה שמעבירה פאם, תושבת העיירה, תחת הכותרת "כיצד אנחנו יכולים לאכול את הנוף שלנו" היא כנראה אחת הטובות שראינו, וזאת מהסיבה הפשוטה שמדובר במהפכה אמיתית שלא באמת דורשת ידע מוקדם, טכנולוגי או מדעי, וגם לא דורשת היערכות מיוחדת או התמודדות עם בירוקרטיה סבוכה, הסכמים, משקיעים, או במילותיה של פאם עצמה:

"אז, לפני שלוש וחצי שנים, קומץ מאיתנו ישב סביב שולחן מטבח ופשוט המצאנו את כל הדבר הזה. העלינו תוכנית משחק פשוטה מאוד והעלינו אותה באסיפה פומבית. לא התייעצנו. לא כתבנו דוח. מספיק עם כל זה … אנחנו מתחילים לבנות חוסן בעצמנו. אנחנו מתחילים להמציא מחדש את הקהילה בעצמנו, ועשינו כל זאת בלי שום מסמך אסטרטגי ארור." (תרגום ההרצאה לעברית באתר טד: רפי טגליכט)

 

 

נכון להיום העיירה הקטנה הפכה למוקד עליה לרגל, עת אלפי תיירים מגיעים על מנת להיווכח במהפך שעברה – לא עוד עצי נוי ומדשאות גדולות הזוללות מים ומשאבים אחרים מבלי להניב דבר, אלא נוף צבעוני וססגוני שאת מרביתו ניתן לקטוף ולאכול – אולם חשוב לזכור כי רק לפני שלוש וחצי שנים היו אלה כמה תושבים סהרוריים שהסתובבו ברחובות וחיפשו מקומות לשתול בהם זרעים, או במילים אחרות, את המהפכה הזאת כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להתחיל בחלקת האלוהים הפרטית, תהא זאת אדנית, חצר אחורית או גינה ציבורית. פשוט לקום מחר בבוקר, לגשת למשתלה הקרובה, לקנות זרעים מתאימים ולפצוח בגננות גרילה עירונית.

כל חצר של כל בניין יכולה להפוך לגן ירק פורה במעט השקעה משותפת, הכוללת הכנה ראשונית של הקרקע, זריעה, דישון, השקייה, ואז, נותר רק לדמיין את השאר: אדם יוצא בבוקר מביתו לעבודה, ובדרך לתחנת האוטובוס הוא עוצר על מנת לקטוף שלוש עגבניות לארוחה, או אשכולית אדומה. אישה חוזרת בערב וקוטפת תפוז סיני על מנת להכין ממנו ריבה.

עץ תפוז סיני ברחוב גורדון בתל אביב (השכנה הג'ינג'ית מהבניין ליד מחכה בסבלנות להבשלה)

 

אומרים שהגשם טוב לחקלאים אבל אנחנו חושבים שאין שום סיבה שרק מגזר מצומצם יהנה מהמשאב הטבעי, כולנו יכולים להפוך החל ממחר לחקלאים מאושרים, והחורף הוא הזמן הטוב ביותר להתחיל במלאכה, עת האדמה רכה יותר ועשירה. אם אין לכם אפילו מטר על מטר של אדמה פנויה אתם תמיד יכולים להצטרף לגינה קהילתית קיימת, או ליזום אחת חדשה, שווה להציץ בכתבה של מנחם הורוביץ אשר מציג את התופעה בסגנונו המיוחד

 

אם אתם סובלים הן ממחסור באדמה פנויה והן ממיזנטרופיה קלה, ועדיין מבקשים לגדל משהו שאפשר להוסיף לסלט, אתם יכולים לעשות זאת אצלכם בדירה, והנה מדריך טוב מאתר "בידיים" אשר מפרט כיצד להקים לעצמכם גינה אורגנית במרפסת הדירה.

גידול של מזון הוא פעולה פשוטה ביותר שמחזירה לנו שליטה מסויימת על אספקט חשוב ביותר בחיינו שנזנח ממזמן – הפקת המזון. יותר ויותר התרגלנו לעובדה שהמזון מופיע מאליו על הצלחת במסעדה, באמצעות השליח עד הבית, או על המדף במכולת באריזות פלסטיק וניילון, ולמעשה הסרנו מעצמנו את האחריות או אפילו את הסקרנות באשר למוצאו ולדרך שעברה עליו מזרע ועד שהתגלגל לצלחתנו. הגיע הזמן שלפחות חלקית, נחזיר את השליטה הזאת לחיינו.

אז לא משנה אם אתם סוחפים את ועד הבית ואת כל הדיירים לתוכנית, עושים זאת עצמאית בפינה קטנה או אפילו מגדלים באדנית, תבטיחו לעצמכם שהחל ממחר אתם מוסיפים לטייטל שלכם מילה אחת נוספת – חקלאים.

___________

לפרק הראשון – כללים מקדימים

לפרק האחרון – זוכרים

___________

 

 

1 תגובה

השאירו תגובה ביטול

להגיב על D! בארץ הקודש לבטל