לחשוב רזה – 2 – מזין וטעים בעשרה שקלים

בפגישתנו הקודמת כאן חלקנו את האפשרות לצאת מהמשחק החזירי של צרכנות-יצרנות אובססיבית. הטקסט ההוא, שהתפרסם גם ב"הארץ", זיכה אותי בשלל תגובות די קיצוניות. אז לכבוד כל מי שקבע שאני לועג לרש, מנותק מהמציאות, יאפי מפוטם ועוד כהנה וכהנה, אבל גם לכבוד כל מי שפרגן (כי זה לא חינוכי להתייחס רק לנושכים), יצאתי ללקט דרכים קונקרטיות ביותר לצמצם את הצד הצרכני של המאזניים. ולא חלילה בגלל שאנחנו נזירים אנאלים, אלא רק מתוך ההבנה העמוקה שרק כך נוכל להרשות לעצמנו להתפרנס מדברים שאנחנו אוהבים לעשות.

בחרתי להתחיל דווקא מנושא שעשוי להיות קשה ללעיסה לעורכי האתר הזה וקוראיו – אוכל. אבל נראה לי שאין ברירה. חייבים להתחיל מכאן. כי אתה מה שאתה אוכל, ואתה לא יכול באמת להסתובב בעולם כחושב רזה, ולשבת לצהרים קאז'ואלים ביועזר בר יין, על מנה שיכולה לפרנס משפחה לשבוע. אוקי, קראו לי קשיש אופנה, או פלאח סתום שאינו מבחין בניואנסים של גוני החך, אז אני אקרא לכם בחזרה מתוך המניפסט של תנועת לחשוב רזה (שעוד לא נכתב, כי התנועה הזו לא קמה): "העובדה שהמחיר הגבוה של משהו הוא לחלוטין מוצדק, לא משנה כהוא זה את העובדה שאנחנו נצטרך לשלם אותו. זאת אומרת לעבוד בשבילו יותר קשה במשהו שאנחנו לא אוהבים לעשות, להוסיף ולהשחית את העולם, ולוותר על עוד חלק מהחיים שרצינו לחיות". אז הבה נבדוק האם יש אלטרנטיבה (כאן אני מעמיד פנים של חוקר אמפירי, למרות שאני מודה שהמחקר שלי הוא די מגמתי).

הצבתי לעצמי שאלת מחקר מאתגרת ביותר: האם אפשר למלא את הכרס בעיר הזאת, בארוחה העומדת בסטנדרטים מתקבלים על הדעת של איכות וטעם, בסכום שאינו עולה על 10 שקלים חדשים?

אני מניח שכמה מקוראינו סימנו בשלב זה את הטקסט הזה כחומר מסוכן לילדים. אבל למען האחרים, הרייני פורס בפניכם את ממצאי. אני משוכנע שהם חלקיים, ומזמין אתכם מכל הלב להוסיף. אגב, אם יוצא כאן שאני עושה פרסומת למישהו – אז יופי. מגיע לו.

1. כן יהי רצון

בקינג ג'ורג' פינת העבודה נולד זה לא מכבר סניף (אני יודע שאנחנו מקצים רשתות, אבל ראבק, מדובר בשני סניפים, אז זה לא ממש רשת. חוצמזה, תיכף תראו למה זה מקרה חריג) של פלאפל רצון. מר רצון יכין לך מנה של פלאפל טעים למדי, טרי, בפיתה אוורירית, תמורת סכום של – שימו לב – 6 שקלים! אין לי מושג איך הוא עושה את הקסם הזה, אבל זה אמיתי לגמרי. נכון, יש רק 3 סוגי סלט וטחינה, וזאת הזדמנות מצויינת לחסוך מעצמך את הצ'יפס השמן והעמבה, שתמיד מוחקת את כל הטעמים האחרים.

פלאפל רצון - מיליארד ישראלים בקינג ג'ורג ביום שישי לא יכולים לטעות

במקרה או שלא במקרה, רצון ממוקם בצמוד לחנות הכל בדולר - בעשרה שקלים אתם יכולים גם לשבוע וגם לרכוש לעצמכם פריט חדש ונאה

2. שניים חומוס

לא שתי מנות, אלא להיפך – שניים על חומוס. אני וזוגתי שמנו לב כבר מזמן, שכשאנחנו יורדים על חומוס (ובאשר לשאלה איזה חומוס, אני בכלל לא הולך להכנס לדיון האינסופי הזה. פשוט אקבע לאלתר שנחמני הוא הכי טוב בעיר, וזהו), החצי הראשון של המנה נשאב בעונג אינסופי, ומכאן מתחילה לעיסה איטית, בהנאה הולכת ופוחתת, עד שהניגוב האחרון נהיה ממש סוג של מאמץ מיותר. אבל קשה ממנו בהרבה המאמץ לקום מהשולחן, ולחזור לשגרת יומך. על כן המצאנו סטארטאפ מטורף – שנינו על צלחת חומוס. שנינו נהנים מהחצי המענג, מוותרים על החצי המאומץ, וסוגרים, שוב, ארוחת צהרים בעשרה קלים (טוב נו, 15, כולל השתייה והטיפ).

3. קסם הפרי

נניח שיש לך הערב חתונה, או בר-מצווה, או פתיחה של תערוכה, או סגירה שלה, או שאתה מוזמן לארוחה אצל חברים, או שאתה מזמין – בקיצור, כל יום. בינתיים, עד לשם, צריך לעשות משהו עם הבטן, כן? אתה ניגש לשוק, ומתארגן על קילו של מה שיש בעונה. שים לב – עניין העונה חשוב מהרבה סיבות, שאולי הגיע הזמן למנות אותן:

א. פרי המשווק שלא בעונתו, מסתיר מאחוריו מערך גידול מניפולטיבי, שצורך בהכרח הרבה יותר מדי אנרגיה וחומר (ניילונים, תאורה, חימום וכדומה).
ב. פרי כזה מיובא כנראה ממקום רחוק, וצריכתו פוגעת בחקלאים המקומיים, ומעודדת מערך הובלה בזבזני.
ג. סביר מאוד להניח שהוא יהיה פחות טעים. ד. פרי שלא בעונתו חייב להיות יקר מדי.

על כן, במקום להתעקש כמו איזה תינוק על אבטיח בינואר או תפוז באוגוסט, נסה להתחבר לפירות העונה. בעשרה שקלים, אפילו פחות, אתה יוצא עם מגש נפלא של פירות. קילוף/חיתוך מהיר, והרי לך ארוחת צהרים משביעה ומרוממת, שתחזיק אותך יופי ממש עד לארוחת הערב. אפשר להוסיף יוגורט ודבש, ולקרוא לזה מוזלי, אבל יש האומרים שעדיף להמעיט במוצרי חלב. חוצמזה, זה מסכן לנו את הרף של עשרת השקלים למנה.

שוק הכרמל מציג - חגיגה של צבעים ריחות וטעמים

הנה כבר ברשותנו תפריט של 3 ארוחות. אפשר לחזור על כל אחת מהאופציות פעמיים, וסגרת את השבוע. אפשר גם להוסיף משלך או לחכות שחברים יטקבקו כאן את הרעיונות שלהם. במקרים קיצוניים, אפשר להוסיף 5 שקלים לתקציב – ולקבל ים של אפשרויות נוספות. בכל אופן, הצורך לשבוע ולהשאר בריא אינו קשור בשום צורה לסכומים הפנטסטיים שרשומים בתפריטי רוב המסעדות בעיר.

בתאבון

___________

עמית גל היה סמנכ"ל קריאייטיב באחד ממשרדי הפרסום הגדולים, כיום הוא מנחה סדנאות לחשיבה יצירתית ופעיל בסדנא לידע ציבורי – לבלוג האישי שלו לחץ כאן

___________

לטור הקודם – לחשוב רזה

___________

תגובות2

  • להגיב מרץ 2, 2013

    גלי

    כשאתה ממליץ להתחדש בפריט בהכל בדולר אתה לא בדיוק תומך בקיימות. כשאנחנו מנסים לצרוך בצורה נבונה לא מדובר רק על לקנות יותר בזול, אלא גם על לקיים את הסביבה שלנו, כלכלית ואקולוגית, בצורה נכונה יותר.

      

  • מערכת סלואו
    להגיב מרץ 2, 2013

    מערכת סלואו

    היי גלי,
    מאחר ואנחנו הוספנו את הכיתוב לתמונות ולא עמית אנחנו לוקחים אחריות על ההומור הלקוי שלנו, ובכל מקרה נראה לנו שלקחת מהפוסט הזה רק את ההערה על חנות הכל בדולר ("פריט חדש ונאה" אנחנו רציניים?) זאת קריאה קצת אובר ביקורתית

    שיהיה שבוע טוב

      

השאירו תגובה