היסטוריה של מהירות – על הקשר שבין החטא הקדמון ותעשיית המזון, הרפורמציה הפרוטסטנטית והמהפכה התעשייתית, ומושג הקהילה כאפשרות של האטה – פרק 15 – עלייתו של האינדיבידואל

הפרקים האחרונים הציגו את השתלשלות האירועים הבאה: מרטין לותר, נזיר אוגוסטיני, מורד בכנסייה הקתולית ויוצר פילוג בדת הנוצרית. התיאולוגיה החדשה שהוא יוצר מתבססת על רעיונות קשים מנשוא – האדם הוא יצור חוטא וחסר רצון חופשי, אשר עתידו נקבע מראש על ידי אלוהים – ויחד עם זאת הוא מעניק למאמיניו את אחד הרעיונות הגדולים ביותר – מושג המקצוע כשליחות. הרעיון גורס כי העבודה היומיומית של כל אדם היא היא הייעוד האלוהי שלו עלי אדמות, והצלחתו בעבודה, כלומר, שגשוגו הכלכלי, מעידה על היותו אחד מבחיריו של האל.

בפרק הקודם הצגתי את מחקרו הקלאסי של וובר, "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם", אשר גרס כי רעיון המקצוע כשליחות הוביל למהפכה הכלכלית אשר לאורה אנו חיים עד היום – לראשונה מזה מאות שנים, לא רק שהיה מותר לאדם הפשוט לצבור כספים ורכוש (פעילות שנאסרה על ידי הכנסייה הקתולית) אלא שכעת היתה זו למעשה חובתו הדתית והמוסרית! וכך, זרעיו של הקפיטליזם הדורסני החלו לנבוט בחסות המהפכה הדתית.

אולם, השלכותיה של הרפורמציה חרגו מהשפעה כזו או אחרת על חשבונות העובר ושב של בני המאה השש עשרה, ועל מנת שהמהפכה הקפיטליסטית אכן תצא לפועל, היה צורך בעוד שינוי תפיסתי אחד שניתן לייחס באופן בלעדי לדת החדשה – הופעתו הראשונה של האינדיבידואל.

מפתיעה ככל שתשמע, טענה זו עומדת בכל קריטריון של בחינה היסטורית, אמנם העת העתיקה ידעה את חלקה בגיבורים הירואים ששמם נצרב בתודעה, אולם גם אלה לא היו אלא משרתים של רעיון, של קהילה, של מטרה אשר גדולה מעצמם (וייתכן שמכך גם נובעת נכונותם התמידית להקריב את עצמם), וסביר להניח שהם עצמם מעולם לא העלו בדעתם שקיומם יכול להיות בלתי תלוי, מופרד, ומנותק מסך כל קשריהם עם העולם והזולת.

אין מספיק מילים על מנת להדגיש זאת – עד למאה השבע עשרה האינדיבידואל, כפי שאנחנו תופסים אותו (ובדרך כלל גם את עצמנו) בצורתו המחמירה, פשוט לא היה קיים. האדם, כל אדם, תפס את עצמו ואת עצם קיומו ככזה הנגזר ממעמדו בחברה, מהתפקיד הפונקציונאלי שהוא ממלא בה, ומקשריו עם הזולת. הקהילה המקיפה אותו היא זו שכוננה אותו, הגדירה אותו, תמכה בו ושפטה אותו בעת הצורך, ומבלעדיה הוא לא היה אלא אבק אדם.

תפיסה זו של זהות קולקטיבית נבעה לא מעט מאופייה של האמונה הדתית מאז ומעולם – קהילות נגאלות יחדיו, או שאף אחד לא נגאל – היחיד הוא רק חלק מתוכנית אלוהית גדולה, אשר על מנת להגשים אותה יש צורך בפעולה מאוחדת של כלל בני האדם (ביהדות למשל קיימת האמונה שהמשיח יגיע מיד לאחר שכל בני ישראל ישמרו שלוש שבתות ברציפות, מה שאומר שאין טעם לבנות על הגעתו בקרוב). בדיוק מסיבה זו צייד המכשפות הפך לספורט פופלארי במיוחד במאות ה- 15-17 – קיומה של מכשפה בכפר, או אפילו במחוז כולו, העמיד בסכנה את גאולתה של הקהילה כולה.

המחלקה לעידוד קשרי הקהילה בעבודתה

לטוב ולרע, החיים של הפרט היו שלובים באלה של הזולת והקהילה, עד לרפורמציה הפרוטסטנטית כמובן. הדת החדשה זעזעה את תפיסת העולם הישנה, הגאולה כעת אינה עניין לעיסוק קולקטיבי וקהילתי – כל אדם נשפט כיחיד בפני האל, וכל אדם נגאל כיחיד ללא כל קשר לקהילה בה הוא חי – שוב, עד לאותם ימים, המחשבה כי אדם יכול לזכות בגאולת נפשו בעולם הבא, בעוד שהשכן שלו עוסק מידי ערב בפולחן שחור לא היתה יכולה לעלות על הדעת, אבל כעת, ובאופן הדרגתי, היא חלחלה לתודעת המאמינים – כל אחד לעצמו, בשביל עצמו ולמען עצמו. הזולת הפך למטרד, ובמקרים מסויימים, כפי שזיהה סארטר, לגיהנום.

הרפורמציה, אם כך, לא רק איפשרה את הופעתה של המערכת הקפיטליסטית, אלא גם הבטיחה את שגשוגה באמצעות יצירת פירוד ותחרות בין הפרטים השונים בקהילה. העזרה ההדדית, הערבות הקהילתית, המבנה הישן של הגילדות שאסרו על תחרות בין אומנים, כל אלה עתידים היו לרדת לטמיון בתוך כמה עשרות שנים ובמקומם קם ועלה הטורף האנושי האכזר מכולם – האינדיבידואל.

קשה לנו אפילו לדמיין כיום - שיתוף פעולה, אחריות הדדית ואפס תחרות עסקית - גילדת סוחרי הבדים של אמסטרדם בציור של רמברנדט

 

אז בפעם הבאה שאתם מייסרים את עצמכם בשאלות קיומיות כגון: מי אני, מה אני, לאן אני לוקח את עצמי והאם שוב להזמין את הפיליפינית החריפה מהג'ירף, זכרו ששאלות אלה לא העסיקו את בני האדם עד לפני ארבע מאות שנים. האדם היה סך כל קשריו עם העולם והזולת, הוא היה עטוף במשמעות מכל כיוון (אולי אפילו סבל מעודף משמעות בחייו), ועם הרפורמציה הפרוטסטנטית למעשה, הומצאו גם הניכור, הפירוד והבדידות.

וזה כמובן עוד לא הכל…

__________

לפרק הבא – המדינה הריבונית ומלחמות הדת
לפרק הקודם – הקפיטליסטים הראשונים
לפרק הראשון – הקדמה

__________

1 תגובה

  • להגיב נובמבר 20, 2016

    דבר אחר

    באיחור של כמה שנים…
    טעות קטנה בקשר לאמונה היהודית לפיה רק אם ישמרו ישראל שלוש שבתות (שתי, אגב) יבוא משיח, האמונה היא שאז משיח יבוא בוודאי אך הוא יכול לבוא ללא קשר.

      

השאירו תגובה