היסטוריה של מהירות – על הקשר שבין החטא הקדמון ותעשיית המזון, הרפורמציה הפרוטסטנטית והמהפכה התעשייתית, ומושג הקהילה כאפשרות של האטה – פרק 14 – הקפיטליסטים הראשונים

בפרק הקודם, המהפכה הקופרניקאית הגדולה מכולן, סקרתי את החידוש התיאולוגי הגדול ביותר של לותר – מושג "המקצוע כשליחות" – רעיון זה גרס כי גם הסנדלר, הנגר, הנפח והחייט ממלאים אחר ייעודם האנושי בעולם, וזאת מאחר והאל הטוב ברא את המקצועות האלה, ומכאן גם שהעבודה בהן היא מלאכת קודש לכל דבר ועניין. באחת, מסורת ארוכה של זלזול בחיי היום יום, שהחלה עם אפלטון ואריסטו, הגיע אל קיצה. לא עוד רק העוסקים בקודש מגשימים את ייעודם עלי אדמות, כעת האפשרות לגאולה פתוחה בפני כולם, באמצעות העבודה – כל עוד זו האחרונה נעשית במצפון שקט, ומתוך כוונה אמיתית וכנה לשרת את הזולת, הרי שהיא מהווה מלאכה דתית ראויה לשמה.

על רקע התיאולוגיה הנוקשה שסקרנו בפרק "כתובים בלבד, חסד בלבד, אמונה בלבד", נקל להבין מדוע מושג "המקצוע כשליחות" היווה זרז לקליטתה המוצלחת והתפשטותה המהירה של הדת החדשה ברחבי היבשת. למעשה, מושג זה היה חבל ההצלה היחיד אותו הואיל לותר להשליך אל עבר המאמין הפשוט – היררכיית הקדושה שבוטלה כעת העניקה, אמנם, לפשוטי העם ערך דתי ומשמעות עמוקה לחיים, אולם בד בבד היא גם דרשה מהם עיסוק עצמאי בכתבי הקודש וברפלקסיה המוסרית. לא עוד ביקור חד שבועי בכנסייה ומילוי אחר מצוות הכומר הקהילתי, כעת על המאמינים לעסוק מידי יום ביומו בשאלות דתיות עמוקות שנמצאות הרחק מהישג ידם הרוחנית.

הבה נדמיין זאת. אנחנו בני המאה ה-16 ולפני יומיים השליט שלנו הודיע כי דת המדינה השתנתה, אנחנו כבר לא קתולים כי אם פרוטסטנטים. הדת החדשה מלמדת אותנו כי אנחנו חוטאים עלובים ואפסים מוחלטים בפני האל, ויותר מכך, אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות על מנת לזכות בחסדו מאחר וכלל לא ניחנו ברצון חופשי. האמת, כך מסתבר לנו, היא שהאל החליט עוד מראשית הימים מי יהיו המאמינים שיגאלו, וזאת ללא כל קשר למעשים הטובים או הרעים שיעשו.
נשמע טוב? זה עוד לא הכול. הכומר שלנו שבעבר היה שומע את הוידויים שלנו, מוחל על חטאינו, ומעניק לנו ייעוץ והדרכה מוסרית, התחלף כעת באיזה שמוק שבכל פעם שאתה ניגש אליו אומר לך: "פנה אל התנ"ך בני, היוועץ בכתבי הקודש, וגלה בכוחות עצמך מה אלוהים רוצה שתעשה", עכשיו, עם כל הכבוד ללותר שתרגם את התנ"ך לגרמנית – אנחנו בכלל לא יודעים לקרוא.

אבל רגע! מסתבר שלא הכול שחור משחור, הרגע קיבלנו מייל שמאשר  שאנחנו יכולים להגשים את ייעודנו בעולם תוך כדי עשיית העבודה היומית שלנו בסנדלרייה, בנפחייה ובנגרייה… וזה כבר נשמע הרבה יותר טוב, כלומר, לעסוק בתיאולוגיה באופן עצמאי אין לנו מושג, אבל להיות נגרים אנחנו יודעים גם יודעים, לפיכך, הבה ננצל את הפרצה הלוגית בדת החדשה ונישאר עוד כמה שעות בסדנא וננסה להמציא ארון בגדים שניתן, בקלות יחסית, לפירוק, שינוע ואריזה –  הרי לכם עבודת אלוהים אמיתית!

נגרים עוסקים בעבודת אלוהים (התמונה לצורך המחשה בלבד)

אם כן, העבודה היומיומית קיבלה נופך דתי וחשיבות מוסרית. כעת ביצוע העבודה על הצד הטוב ביותר מעיד לא רק על מקצועיותו של האמן, כי אם גם על מצפונו ורגשותיו הדתיים העמוקים – בהיותו משרת את הזולת תוך כדי עשיית מלאכתו, הוא למעשה ממלא גם אחר ייעודו ומשרת את בוראו.

לא עבר זמן רב עד אשר בקרב המאמינים צצה ועלתה תובנה חדשה –  הצלחה במקצוע היומיומי, משמע, יצירתו של רווח כלכלי משמעותי, מעידה יותר מכל על היותו של האדם אחד מבחיריו של אלוהים. כדי להבין עד כמה רעיון זה היה מטלטל יש לזכור שעד לאותם ימים הכנסייה הקתולית אסרה מכל וכול על צבירת כסף או רכוש, ונהגה להסתכל על הסוחר בעין חשדנית. הלוואה בריבית היתה חטא בל יעבור וגם "תחרות עסקית" מכל סוג שהוא נאסרה. למעשה, האדם בימי הביניים עבד על מנת לממן את צרכיו הפשוטים ולכל היותר לתמוך כלכלית בשכניו בעת מצוקה, ואילו כעת – צבירת הכסף הפכה להיות החותמת הרשמית לאהבת האלוהים.

סוחרים בבורסה מדגמנים חטאים

לא ייפלא איפה שמרבית הפרוטסטנטים החדשים מצאו את עצמם עובדים קשה יותר ויותר במטרה לזכות בגאולת נפשם, ומאחר והם עבדו יותר הם גם הרוויחו יותר, אולם, וזאת נקודה חשובה, עדיין היה אסור להם לבזבז את כספם! המאמין נדרש לחיות בצניעות, ולפיכך כספם הלך ונערם, הלך ונצבר, עד לבסוף הפך להון משמעותי, או אם להשתמש במילה מוכרת יותר, לקאפיטל.

את מחקרו הקלאסי "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם" כתב הסוציולוג והוגה הדעות הגרמני, מקס וובר, בתגובה לקביעה של מרקס כי כול שינוי בעולם הוא שינוי חומרי מעיקרו. במהלך התזה משרטט וובר את התהליך בו הצליחה מהפכה דתית (רוחנית) לשנות את מבנהו הכלכלי (החומרי) של העולם, ואת מסקנתו הוא מנסח במילים הבאות:

"התנועות הדתיות הכבירות האלה, שחשיבותן להתפתחות הכלכלה היתה בעיקר בהשפעתן החינוכית האסקטית, לא הגיעו בדרך כלל … למלוא רישומן בחיי המעשה … הכיסופים למלכות השמיים התחילה להתגלגל קמעה קמעה בצדקנות כלכלית מפוכחת, שרשיהן הדתיים כמשו מעט מעט, ובמקומם באה ארציות תועלתנית … {וכך} נעשה לבסוף המצפון הטהור … אביזר מאביזרי החיים הבורגניים הנוחים."

_____________

הרפורמציה הפרוטסטנטית, אם כן, תרמה תרומה ניכרת לעיצבו של העולם הקפיטלסיטי אותו אנחנו מכירים ובו אנחנו חיים ומתנהלים. גם כיום ניתן לראות כי מדינות פרוטסטנטיות נהנות מכלכלה מפותחת יותר והון רב יותר מאשר מדינות קתוליות, גם אם הן שכנות. מוסר העבודה אשר הוטמע בקרב דורות של מאמינים איבד לבסוף את הקשרו הדתי, והפך להיות וורקוהוליזם ריקני, ובהעדר הערך הדתי שהוענק בעבר להלכות הצניעות, הרי שכעת ההון שנצבר בעבודה הקשה מופנה להגשמת תאוות חומריות משלל סוגים.

אז רק למקרה ששאלתם את עצמכם למה אתם עדיין בעבודה בשעה שמונה בערב, הרי לכם התשובה  – מרטין לותר נושא באשמה.

היררכיית הקדושה בוטלה לטובת היררכיית הכלכלה (כרזה אנטי-קפיטליסטית משנת 1911)

_____________

לפרק הבא – עלייתו של האינדיבידואל
לפרק הראשון – הקדמה
לפרק הקודם – המהפכה הקופרניקאית הגדולה מכולן
_____________

תגובות2

  • להגיב אוגוסט 5, 2012

    אסי

    כפי שוובר חזה, רובנו כיום כלואים בתוך כלוב של ברזל.
    מאמר מצויין!

      

  • להגיב אוקטובר 22, 2012

    שרון

    וובר שולתתתתתת!!!!!!!!!1

      

השאירו תגובה