במהלך השבועות האחרונים צפה ועלתה בעיית המסתננים והפליטים במלא עוצמתה, ויחד עמה הופיעו גילויי אלימות וגזענות, הן מצד התושבים שאיכות חייהם נפגעה כתוצאה מנהירת הפליטים אל שכונות הדרום, והן מצד פוליטיקאים כאלו ואחרים שמיהרו לגזור קופון על סבלם של אחרים. השנאה אל השונה והזר הזכירה לא אחת ימים אחרים וחשוכים, וההשוואה אל ליל הבדולח לא איחרה לבוא (אסור להשוות אסור להשוות). לא משנה העובדה כי רמת הפשיעה בקרב הפליטים נמוכה מהממוצע הארצי, או כי בארץ מוצאם מצפה להם רק מוות אלים – בני ישראל מבקשים להקיא מתוכם את האחר, ומוטב מוקדם מאשר מאוחר, וזאת כנראה הזדמנות מצויינת להיזכר במאמרו המופתי של הוראס מיינר "פולחן הגוף של בני שבט היאקירמא"
המאמר המדובר פורסם ביוני 1956 בכתב העת הנחשב American Anthropologist ולא עבר זמן רב עד שחולל מהומה רבתי בעולם המחקר הסוציולוגי. במאמר עצמו מתאר האנתרופולוג את רשמיו מאורח חייו של שבט היאקירמא, שהצליח לשרוד במשך אלפי שנים הרחק מעיני האדם המערבי, אולם לא גילוי השבט האבוד הוא שהפך את המאמר לקלאסיקה מודרנית בתחום האנתרופולגיה, אלא הגילוי שהגיע מעט לאחר פרסומו.
אבל אני כמובן מקדים את המאוחר, קודם כול, הבה נקרא יחדיו את הפסקאות הראשונות של המאמר המדובר
_____________
Horace Miner, Body Ritual among the Nacirema, American Anthropologist, June 1956
האנתרופולוג פוגש במסגרת עבודתו צורות מגוונות של התנהגות אנושית, כך שקשה להדהימו ע"י הפגנת התנהגות אקזוטית. יחד עם זאת אמונותיהם ופולחניהם המאגיים של שבט ה"יאקירמא" הן כה יוצאות דופן עד שניתן לתארם כדוגמא לקיצוניות אליה יכולה להגיע ההתנהגות האנושית.
פרופ' לינטון הסב לראשונה את תשומת לב האנתרופולוגים לפולחנים של שבט ה"יאקירמא", אך הבנת תרבותו של שבט זה עדיין לוקה בחסר. זהו שבט הממוקם בצפון אמריקה, באזור הסמוך לשבטים קנדיים כגון: יאהורי, קארי, טרהומרה, ארואקי וכו'.
מוקד דאגתם של ה"יאקירמא" הוא מראה הגוף ובריאותו. אמנם דאגה זו אינה יוצאת דופן, אך הצדדים הטקסיים והפילוסופיה הנלווית אליהם הינם מיוחדים במינם. האמונה הבסיסית המונחת ביסודה של החברה הינה כי גוף האדם הוא מכוער ונוטה באופן טבעי למחלות ולחולשות. כיוון שהאדם כלוא בתוך גוף כזה, נותרת לו רק תקווה אחת לשיפור מצבו של הגוף – שימוש בהשפעתם העזה של הפולחנים והטקסים.
בכל בית ישנו מקדש אחד או יותר המיועדים למטרה זו. בבתיהם של חשובי העדה ישנם מקדשים אחדים, למעשה, רמת הרווחה של בית מסוים מתוארת על פי מספר המרכזים הפולחניים הנמצאים בו. רב הבתים בנויים באופן צנוע ואפור, אך קירות המקדשים של העשירים מכוסים בכל מיני אבנים צבעוניות והעניים יותר מחקים את העשירים ע"י כיסוי קירות מקדשיהם בלוחות חימר. לכל משפחה יש לפחות מקדש אחד, אך הטקס אינו מתנהל כטקס משפחתי אלא כטקס פרטי וסודי. נהוג לשוחח על ביצוע הפולחן רק עם ילדים קטנים הנמצאים עדיין בתקופת לימוד הפולחן.
האנתרופולוג הצליח ליצור אמון רב בקרב הילידים, עד שהורשה לבדוק את המקדשים וגם ניתן לו הסבר על אודות הפולחנים השונים. לב המקדש הינו קופסא או ארגז שנבנה אל תוך הקיר. בארגז זה שמורים כל הקמעות השיקויים המאגיים, אשר בלעדיהם -על פי השקפתם – אין הילידים יכולים להישאר בחיים. ניתן להשיג תכשירים אלו אצל בעלי מקצוע מומחים. בעל הכוח הרב ביותר ביניהם הוא איש המרפא. הוא מקבל מתנות יקרות-ערך עבור שירותיו. איש המרפא אינו מספק ישירות את החומרים המרפאים ללקוחותיו, אלא מחליט מה יהיה הרכבם. את החומרים הוא רושם בשפה עתיקה וסודית. רק איש המרפא והמומחה לעשבי המרפא, אשר מספק את התכשיר הנדרש תמורת מתנה נוספת, מבינים את הכתוב. לאחר השימוש בתכשירים אין מסלקים את שארית התכשיר, אלא מניחים אותו בארגז הקסמים אשר במקדש הביתי.
כל אדם מרכין את ראשו בפני ארגז הקסמים, מערבב מיני מים קדושים בתוך האגן ומבצע פולחן טיהור קצר. את המים הקדושים מקבלים ממקדש המים של כלל הקהילה, שם מבצעים כהני דת טקסים ממושכים כדי שהנוזל יהיה טהור ויתאים לשימוש פולחני…
(לקריאת המאמר המלא לחץ על הקישור יאקירמא – השבט האבוד)
_____________
אם המילים "פרימיטיבי", "ברברי", "פרא אדם", "מסכנים", או כל שם תואר שלילי ושולל אחר עולים בדעתכם הרי שאתם לא לבד. מרגע פרסומו של המאמר כמעט כל מי שקרא אותו, ללא הבדלי דת, גזע, מין או מספר תארים אקדמאים, קבע כמעט מיידית שמדובר בשבט פרימיטיבי אשר איבד את דרכו במרוץ אל הקדמה הברוכה.
שערו בנפשכם את המבוכה הגדולה שנגרמה לפרופסורים מכובדים כאלה ואחרים, כאשר הוראס מיינר חשף את האמת שמאחורי המאמר המדובר – הוא מעולם לא בילה ולו דקה אחת במחיצתם של בני שבט היאקירמא, ולמעשה, שבט זה מעולם לא היה קיים.
"יאקירמא" זה פשוט מה שמקבלים כאשר כותבים את המילה "אמריקאי" במהופך.
_____________
הוראס מיינר כתב את מאמרו מנקודת מבט של ריחוק אתנוגרפי, ואף פרסם אותו באחד מכתבי העת המכובדים ביותר, וכל זאת על מנת שיהווה ניסוי מכונן בחקר תופעת האתנוצנטריות – נטייתו של האדם לראות בתרבותו שלו את התרבות המרכזית, הנעלה, הטובה יותר מאחרות והנכונה, תוך שיפוטן (המתנשא בדרך כלל) של תרבויות אחרות בהשוואה לתרבותו. גישה זו מנוגדת לכל תפיסה של יחסיות תרבותית הגורסת כי על מנת להבין תרבות אחרת עלינו בראש ובראשונה להימנע משיפוט, ולנסות ולהכיר בה, ואותה, על פי אמות המידה שלה עצמה.
____________
גילויי האיבה והאלימות שהתגלו בשבועות האחרונים נובעים לא מעט מגישה שיפוטית ומתנשאת זו. חוסר הנכונות לנסות ולראות את האחר מבעד לעדשה שונה מזו שבה התרגלנו להתבונן על העולם מחישה ומאיצה את התגובה האלימה. אין בכוונתי כמובן לטעון שבמידה ונשב במעגל עם כל פליטי לוינסקי ונשיר קומבייה הבעייה תיפתר מעצמה, אולם, בהתחשב בעובדה כי לסוגיית הפליטים והמסתננים אין פתרון אינסטנט בנמצא, הרי שלכל הפחות מוטל עלינו לנסות ולהכיר בתרבות, במסורת, במנהגים ובאנושיות של "הבעיה".
סיבה משמעותית נוספת התורמת לאיבה הרוחשת כלפי הפליטים היא הפחד הפשוט והבסיסי מן הזר והלא מוכר, את הפחד ניתן לנטרל באמצעות פעילויות הסברה, מפגשים קהילתיים, או סתם הליכה רגלית במתחם התחנה. בשביל לנטרל את ההתנשאות והשיפוט הערכי והתרבותי, ובכן, בשביל זה אנחנו צריכים רק לקרוא שוב את המאמר…
_____________
באותו נושא – עם בוא הקור העגורים עוזבים
_____________
אלדד
סלח לי באמת על אילו שטויות.
לגבי היאקירמא לפני שאמרת שזה אמריקאי נראה לי מאוד הגיוני הטקסים וההתנהגות שלהם.
אלדד
עמית נויפלד
הגעת רחוק ועמוק בבלוג, יפה.
לגבי המאמר, קראתי אותו לראשונה בסמינר בחוג לקולנוע בתל אביב, היה לי ברור מהרגע הראשון שמדובר בתיאור מעט שונה של פעולות נורמטיביות בחברה המערבית, והופתעתי כשכל הנוכחים בכיתה הזדרזו לתאר את השבט כפרימיטיבי. לטענת המרצה, המאמר הזה הפיל רבים וטובים גם בקרב חוקרים מנוסים, ומאז הוא משמש כאבן בוחן לקריאה ביקורתית, אז ברכותיי.
עמית נויפלד