החופשה הבאה שלכם (הצעת הגשה) – מסע קולינארי בסיציליה

דמיינו לעצמכם: שבע נשים וגבר אחד יוצאים יחד לטיול של שבוע שלם. יחסי כוחות לא פשוטים, אתם אולי חושבים, אבל כשמדובר בבנות "מועדון הטועמות"  שיוצאות למסע קולינארי בסיציליה, מדובר בעונג צרוף. אמרה מי שאמרה שצריך להכין, במקרה שלנו, נושאים לשתיקה, אבל מיותר להגיד שלא הגענו אליהם. כל אחת מאיתנו תרמה למסע את הניסיון, הידע וזווית הראיה האסתטית/קולינארית/פילוסופית שלה וביחד השלם עולה על סך חלקיו. את כל הטוב הנשי הזה מוביל (אם כי לעיתים מובל) בני, הלא הוא מולטובן, אשר מקשיב וממלא את כל משאלותינו, אפילו אלו שטרם הבענו בקול או בכלל חשבנו.

כל הצילומים: הגרגרנית

 

תמונה ראשונה היא דווקא זו שצולמה אחרונה. בשדה התעופה עמדו כעשרה בחורות ובחורים צעירים והרימו בהתרגשות כל אחד שלט עם אות וביחד יצרו את המילה: "ברוכים הבאים" באיטלקית. חיכינו בציפיה דרוכה לראות למי הם מחכים והעלינו לעצמנו בינתיים כמה השערות. קבלת הפנים החמה שהמדינה (בתוך מדינה) הזו זיכתה אותנו בה, דמתה לזו שחיכתה בשדה התעופה לזוג הצעיר שחזר מירח הדבש שלו.

התושבים בסיציליה (סיצ’יליה בפי יושביה) אינם נחשבים בפני עצמם איטלקים: הם סיציליאנים גאים. ואם עננה קלה חולפת בראשכם, כדאי שתדעו שהמאפיה אינה מאיימת שם יותר מבכל מקום אחר בעולם. חוץ מזה, ישראל היא הרי מקום שמפחדים להגיע אליו מכל העולם ומי כמונו יודעים את האמת. אמנם מדובר במדינה ים תיכונית, אבל שלא תטעו: ים תיכון אינו מזרח תיכון ונוח להתנתק פה מהעניינים הבוערים אצלנו, כשרואים את הבניה האירופאית בערים או את הכרמים הירוקים הפרושים עד לאופק באזור הכפרי.

בני טוען שהדרך הכי טובה להבין מקום היא באמצעות האנשים. עם האיטלקית השוטפת שלו ועם שפת הידיים והצחוקים המתגלגלים שלנו כנראה שהצלחנו לפלס דרך אל לבבות של האנשים שפגשנו בסיציליה, וכאשר פותחים בפניך את הדלת אתה מגלה עולמות שלמים, שלא היית מגלה אם היית רק צופה מהצד כפי שתיירים מנומסים נוהגים בדרך כלל בארץ זרה. המגע עם תושבי המקום היה מאלף ומרגש – אפילו הזמינו אותנו לחתונה!

כמה רושמים בצ'ק?

 

כיאה למועדון הטועמות, לא דילגנו על טעימות יין ביקבים ואפילו חגגנו באירוע "יקבים פתוחים", שנערך ביום ראשון בזמן שהותנו. נראה שמהפכה עוברת על סיציליה והיא הופכת למעצמת יין גאה. אם בעבר החקלאים שם היו מגדלים יין שולחני פשוט, לא ממותג, מזנים צרפתים פופולריים, הרי שכעת יקבים מחפשים אחר הזנים המסורתיים של המקום. לימדו להגיד: נרו ד’אבולה, קריקאנטה, אלבנלו, פרפאטו, גריקאניקו ופיאני.

גן עדן לחובבי יין

 

קיארה מיקב Planeta, אולי הידוע מבין יקבי סיציליה, פתחה לנו את שעריו בנדיבות. היינות של היקב מיוצאים למדינות רבות, בתוכן ישראל. יקב פלנטה היה היקב הראשון שהעלה את המודעות לזנים המקומיים ולכך שאפשר להכין מהם יין טוב וממותג. זהו יקב משפחתי והדור הצעיר מצעיד אותו היום קדימה, עם מלון בוטיק יוקרתי בלב הכרמים והרבה מחשבה על אסתטיקה.

בציר שלם sold out

 

על אריאנה אוקיפינטי (Occhipinti) שמעתי עוד לפני המסע שלנו. בחורה בת 29, עם "ביצי ברזל" ותשוקות יין שמזיזות כל קיר שעומד בדרכן. אריאנה הקימה יקב מאפס והיא מגדלת בו זנים מקומיים בשיטות אורגניות וביו-דינמיות. היין של אריאנה נמכר כולו ולא ניתן היה לקנות אצלה ביקב אפילו לא בקבוק אחד! שמעה יצא למרחוק ובכל מקום בסיציליה שבו ביקרנו הכירו אותה.

אם אין דגים, נאכל פתיונות

 

את הים ראינו לרוב מתוך האוטו, בנסיעותינו בדרכים, אבל גם הפלגנו בו פעם אחת, בסירת דייגים. אנחנו התלהבנו מאוד מהסרדינים ששימשו כפתיון לדגים ולפיכך קיבלנו אותם מטוגנים, לארוחת הצהריים. מעדן! השלל אותו בוקר לא היה מאוד גדול: בעיקר דגי נחש קטנים וכמה חיות ים. כך זה בטבע, השלל אינו מובטח.

"ומה עם האוכל?" אתם שואלים, כי בכל זאת מדובר במסע קולינארי. אל דאגה: פגשנו פיצות טעימות מאין כמוהן, פסטות נפלאות, גבינות ונקניקים והרבה מאוד דגים ופירות ים, כיאה לאי באמצע הים. והקינוחים, ממממ…. פירות מרציפן יפיפיים, גלידות, קנולי ממולאים קרם, עוגיות שקדים ובצקים ממולאים ריקוטה. לא פסחנו גם על Modica, עיר השוקולד. וכמובן: שתי סדנאות בישול מקצועיות, עם ידיים שחותכות, לשות, מערבבות, מבשלות ומלקקות…וכל זה עוד לפני שדיברנו על השווקים!

לא זמן טוב להיגמל מפחממות

טרי טרי, מהים האוויר והיבשה

______________

השוונץ:

  • יש עוד כל כך הרבה סיפורים שלא סיפרתי: איך פגשנו את הזוכה בתחרות מאסטר-שף האיטלקית, שבישל לנו ארוחת צהריים, איך למדנו שפיצה אוכלים רק בערב, ועוד עוד. ברור שכל זה דגדג לי באצבעות ובקרוב יגיעו פוסטים עם מאכלים סיציליאנים טעימים, כדי שגם אתם תוכלו להגיד פרונטו וגרציה, צ’או ופרפטו.
  • אם גם אתכם זה מדגדג, אתם מוזמנים להרים טלפון לבני. הוא כבר ידאג להרגיע את הרעב שלכם לאיטליה!
  • חייבים מתכון קצרצר עוד לפני שבוע הבא? הנה טיזר… האיכרים הסיציליאנים היו לוקחים איתם לעבודתם מעין סנדוויץ ענק, ממנו היו חותכים פרוסות. קוראים לו בשם הבלתי אפשרי והמעלה קונוטציות אחרות "מופולטה" (Muffu Letta). מכיוון שהסנדוויץ היה צריך להחזיק מעמד משעות הבוקר ועד הערב, הוא היה מורכב מחומרים שאינם מתקלקלים בחום. חוצים לחם גדול לרוחבו. זולפים על אחד הצדדים שמן זית בנדיבות ומתבלים באורגנו מיובש. סוגרים את החלק העליון של הלחם, כדי שגם הוא יספוג לתוכו את כל הטוב הזה. פותחים שוב ומסדרים פילה אנשובי ופרוסות עגבניה על כל הפנים של הלחם. מתבלים בעוד אורגנו ובעוד שמן זית וסוגרים שוב את החלק העליון. מכניסים לתיק ויוצאים לעבודה! ללחם המתובל הפשוט והנפלא הזה אפשר להוסיף זיתים פרוסים, פרוסות מוצרלה או דווקא מורטדלה (או גם וגם…). ותודה ללילו שלימד אותנו איך עושים את זה. בתיאבון!

משהו קטן לנשנש בעבודה

 

לחלק השני – לא צפוף לסרדינים
לחלק השלישי – מלך הקסטות

_____________

הגרגרנית כותבת על אוכל במגזין סלונה 
לפוסט הקודם של הגרגרנית – מה שפופאי היה אוכל אם הוא היה טורח ללמוד לבשל

_____________

היה ראשון להגיב