היסטוריה של מהירות – על הקשר שבין החטא הקדמון ותעשיית המזון, הרפורמציה הפרוטסטנטית והמהפכה התעשייתית, ומושג הקהילה כאפשרות של האטה – פרק 13 – המהפכה הקופרניקאית הגדולה מכולן

בפרק הקודם סקרתי בקצרה את עיקריה של התיאולוגיה הפרוטסטנטית, אשר נשענת על שלוש אבני בניין: כתובים בלבד, חסד בלבד ואמונה בלבד. עיקרי אמונה אלה, כפי שהסברתי, יצרו תיאלוגיה נוקשה וקשוחה, אשר למעשה סירסה מכל וכל את חירות הרצון האנושי, והותירה את בני האדם ככלים ריקים הנתונים למצבי רוחו המשתנים של אלוהים ולשרירות רצונו האינסופי, ויחד עם זאת נדרש מהם להמשיך ולהאמין בכל ליבם ובכל מאודם ואף לעסוק ברפלכסיה תיאולוגית בכוחות עצמם – אכן משימה לא פשוטה..
אחד מחוקרי הנצרות המובילים, ג'ון בוסי, כתב על התיאולוגיה הפרוטסטנטית את הפסקה האלמותית הבאה:

There seems something inherently unreasonable about raising the standard of community as high as the reformers were doing, and expecting entire population to live up to it for more then a couple of days in the year, and without the assistance of alcohol

כריכת ספרו של ג'ון בוסי – מומלץ מאוד אם אין לכם חיים

איך שלא מסתכלים על זה, לא מדובר בדת הומניסטית או אפילו סימפטית במיוחד, להפך, דומה שכל אדם שדמו בראשו, אשר פוגש במיסיונר פרוטסטנט זה או אחר, ימהר לעשות סיבוב פרסה ולשקוע כל כולו בלימוד הקוראן, ועדיין, הדת החדשה הלכה וכבשה עוד ועוד מאמינים ברחבי היבשת הגדולה. סיבה אחת לכך כבר הוזכרה, מלכים ונסיכים אשר חמדו את רכושה של הכנסייה הקתולית פשוט הכריחו את נתיניהם להמיר את דתם, אולם היתה עוד סיבה אחת כבדת משקל, שלפחות לדעתי היתה אחראית יותר מהכל לעובדה שהדת החדשה הלכה וקנתה מקום בליבם של המאמינים, והסיבה הזו עונה לשם הגרמני – BERUF

בעברית אין מילה שמתאימה לתרגום המושג הגרמני, והקרובה אליו ביותר היא המילה האנגלית vocation – משלח יד (מקצוע) שהוא גם "שליחות" – ורעיון זה, המקצוע כשליחות, היה ככל הנראה הרעיון הגדול ביותר של לותר, והמהפכה הקופרניקאית הגדולה ביותר שידע העולם, וזאת עוד לפני שקופרניקוס עצמו פירסם ברבים את ממצאיו.
כל אדם, טען לותר, בין אם הוא סנדלר, נגר, חייט או נפח, ממלא את ייעודו האלוהי על פני האדמה תוך עבודתו במקצועו היומיומי. כל עוד הוא משרת את הזולת מתוך רצון כנה לעזור, ועושה את עבודתו על הצד הטוב ביותר, בצורה מוסרית ובמצפון נקי – הרי שהוא מגשים את ייעודו בעולם.

עוד קבוצת פועלים מרוצה בדרך להגשים את ייעודה בעולם (תמונה באדיבות אתר נוסטלגיה אונליין)

כדי להבין את ההתרגשות שלי מרעיון זה, אשר במידה לא מבוטלת הפך אותי לפרוטסטנט חובב, עלינו להתבונן במושג הייעוד כפי שתפסה אותו הכנסייה הקתולית עד אז – לטעמה, רק העוסקים בקודש, משמע, נזירים, כמרים, בישופים וכדומה, יכלו לטעון כי הם ממלאים אחר ייעודם האנושי, שכן רק עבודה בקודש יכלה היתה להיתפס כייעוד. יתר המעמדות החברתיים, בין אם האבירים המספקים הגנה ובין אם מעמד הפועלים היצרני, יכלו לזכות בגאולת נפשם רק באמצעות תיווך הכנסייה, ולא באמצעות פעולותיהם, מעשיהם ובחירותיהם היומיומיות.

מובן שאל לנו לצקצק בלשוננו ולנוד בראשינו כלפי הכנסייה הקתולית. זו האחרונה בסך הכל המשיכה מסורת ארוכה של זילזול בחיי היום יום, אשר בה אחזו מרבית המסורות הדתיות והפילוסופיות הגדולות – אפלטון למשל, בספרו "המדינה", העמיד את הפועלים הפשוטים במעמד השלישי והנמוך ביותר במבנה המדינה, ואילו אריסטו, בספרו "אתיקה" מציב את פעולות שימור החיים, כבעלות הערך הנמוך ביותר מבחינתו של האדם כיצור תבוני – וכעת מגיע לותר ובמחי יד מבטל תפיסה היררכית של ייעוד האדם ששלטה במשך אלפי שנים בכיפה – מאחר ויש בעולם מקצועות כגון נגר, סנדלר, חייט ונפח, הרי שזהו רצון האל שמקצועות אלה יתקיימו, ומאחר וזהו רצון האל, הרי שהעבודה היומיומית במקצועות אלה כמוה כעבודת קודש לכל דבר.

תחריט משנת 1774 של פועלים גרמנים הממלאים אחר ייעודם בעולם (ויקיפדיה)

באחת, היררכיית הקדושה נעלמה ממושג ייעוד האדם, אותה היררכיה לה היה חלק לא מבוטל ביצירת סיר הלחץ התיאולוגי והחברתי שהוביל בסופו של דבר לרפורמציה עצמה. דמיינו זאת, עד לבואו של לותר חיו בני האדם בחברה אשר בה רק בודדים זוכים לסיפוק הנובע מהתחושה שהם מגשימים את ייעודם בעולם, ואילו כעת, האפשרות לזכות בגאולה תוך מילוי ייעודך בעולם נפתחת בעבור כלל האוכלוסיה, ולא רק זאת, אתם אפילו לא צריכים להתאמץ ולהתקשקש בשאלות מטאפזיות: "מה הוא ייעודי בעולם?", "כיצד אדע מה ייעודי בעולם?", ו-"אני מרגיש שהייעוד שלי הוא להיות שחקן/אמן/זמר אבל אין לי שום כישרון, מה זה אומר??", לא, לא, אין צורך בכל זה – מה שאתה עושה כרגע, זה ייעודך בעולם.

אין לי ספק (ואני לא ניצב בודד מבחינה מחקרית בנוגע לטענה הבאה) כי למושג המקצוע כשליחות היתה חשיבות רבה בהטמעה המוצלחת של הדת החדשה בקרב ציבור המאמינים הרחב. העבודה היומיומית קיבלה כעת חשיבות דתית, ותוצריהם של בני המעמדות הפשוטים זכו סוף סוף להכרה בחשיבותם, לא רק להנעת גלגלי הכלכלה והמדינה, כי אם גם לגאולת נפשם.

על ההשלכות הנוספות של רעיון מבריק זה ארחיב בפרק הבא, בכל זאת, האחד למאי היום, וגם לכתוב פוסט זה סוג של עבודה…

_____________

לפרק הבא – הקפיטליסטים הראשונים
לפרק הקודם – כתובים בלבד, חסד בלבד, אמונה בלבד
לפרק הראשון – הקדמה

____________

היה ראשון להגיב