היסטוריה של מהירות – על הקשר שבין החטא הקדמון ותעשיית המזון, הרפורמציה הפרוטסטנטית והמהפכה התעשייתית, ומושג הקהילה כאפשרות של האטה – פרק 12 – כתובים בלבד, חסד בלבד, אמונה בלבד

אתם יכולים לברוח אבל אתם לא יכולים להתחבא. או שזה ההפך… בכל מקרה, הרגע ממנו כולכם חששתם הגיע – אין מנוס מעיסוק בתיאולוגיה הפרוטסטנטית. ייתכן ואתם שואלים את עצמכם ברגע זה, מה לנו, יהודים בני יהודים, לעסוק בתיאולוגיה הפרוטסטנטית, כשעוד לא הגענו אפילו לקרוא את 'מורה נבוכים', ועל כך אני אשיב בשני אופנים: התיאולוגיה הפרוטסטנטית נוגעת לכל אחד ואחת מאיתנו, מאחר ולטענתי, חלק מהותי לה בעיצוב פניה של החברה המערבית בה אנו חיים, ושנית, אני מבטיח שהפרק יהיה קצר ככל האפשר ונטול כאבים – כמה פסקאות ואנחנו כבר מסיימים…

אז מהי בעצם התיאולוגיה הפרוטסטנטית, ובמה היא שונה מזו הקתולית? ובכן, על שלושה עיקרים עומדת הפרוטסטנטיות – כתובים בלבד (Sola Scriptura), חסד בלבד (Sola Gratia) ואמונה בלבד (Sola Fide). הראשון, כתובים בלבד, מתייחס לעובדה שעל המאמין לקרוא בעצמו בכתבי הקודש על מנת להבין מה רוצה ממנו האל.  אל לו לצפות מהכומר בכנסייתו לדאוג לגאולת נפשו, שכן זה האחרון אינו אוחז בכוח מאגי כזה או אחר היכול למחול על חטאים ולהבטיח מחילות. בעבור לותר, המאמין עומד לבדו אל מול פני האל, ועליו להישמע לצו מצפונו בהתאם להבנתו את דברי האלוהים המופיעים בכתבי הקודש. המשמעות האמיתית של עיקר זה הינה ביטול התיווך הכנסייתי  שעליו נשענה הקתוליות בכל כובדה – "אין גאולה מחוץ לכנסייה" – זו היתה המנטרה אותה התאמצה הכנסייה הקתולית להטמיע בלבבות מאמיניה, וכעת מגיע לותר ולא רק שהוא מבטל במחי יד את מערכת התיווך הריווחית, אלא שהוא גם מתרגם ברוב חוצפתו את התנ"ך לגרמנית, על מנת שהמאמינים יוכלו לקרוא אותו בכוחות עצמם.

מהפכנים פרוטסטנטים שורפים איקונות של הכנסייה, שכעת נתפסות כעבודת אלילים (תמונה מאתר ויקיפדיה)

.

העיקר השני, חסד בלבד, הנו המהותי יותר. לותר, על סמך הבנתו את כתבי הקודש גרס שמעשי האנוש עלי אדמות הנם חסרי משמעות. יכול אדם להיות צדיק כל חייו, ועדיין לא להיוושע. למסקנה זו הגיע לאחר עיון מעמיק ברעיון האלוהות. מאחר ואלוהים הוא היש המושלם שכולל בתוכו את הכל, הרי שגם ידיעת העתיד הנה נחלתו הבלעדית. אולם, במידה ואלוהים יודע את כל אשר עתיד לקרות, איזו משמעות ניתן לייחס למעשי האנוש?
מבחינתו של לותר התשובה היא פשוטה – למעשי האנוש אין חשיבות כלל וכלל – והרצון החופשי הוא אך מילה בעלמא. האדם הנו בפועל משולל רצון חופשי וכל מעשיו נעשים מתוך הכרח, ולפי תוכנית קבועה וידועה מראש. אלוהים סימן את הנבחרים עוד מראשית הזמן, ואין האדם יכול לשנות את מקומו בעולם הבא. במידה ונח עליו חסד האלוהים, הרי שהוא אחד מבחיריו, במידה ולא, הוא נידון לגיהינום.  תורה זו של לותר, שבה אחזו גם הוגים דתיים לפניו, כגון אוגוסטינוס (גם אם לא בחומרה דומה), נודעה בשמה "תורת הגזירה הקדומה".

בניגוד לעמדתו המחמירה של לותר, הכנסייה הקתולית דווקא הדגישה את המעשים, וטענה כי מתן צדקה ומעשים טובים אחרים בהחלט יכולים לסייע בהשגת החסד האלוהים, או במילים אחרות, היא חשה בנוח להתכרבל בפרדוקס המוכר גם מהיהדות –  "הכל צפוי והרשות נתונה".

לאור האמור בסעיף הקודם, דומה שהנדבך השלישי בתיאולוגיה הלותרנית הנו לעג לרש – אמונה בלבד –  שהרי להאמין באל או לא להאמין באל חד הם לצורך עניין הגאולה. בעבור לותר, המאמין האדוק, שאלה זו כלל לא יכולה היתה להעלות על הדעת. האדם נמצא בעולם על מנת לשרת את האל, ועליו לקבל את מקומו בהרכנת ראש, להאמין ולנסות לרצות את בוראו בכל מעודו, מבלי לשים את דעתו לפרדוקסליות הנובעת מחוסר הטעם שבאמונה ובמעשים הטובים.

____________

תיאולוגיה נוקשה זו, הנשענת על תורת הגזרה הקדומה, מבטלת את רעיון חופש הרצון, ושוללת ממעשי האדם כל ערך ממשי, הביאה את ארסמוס דסדיריוס, הוגה קתולי ומגדולי ההומאניסטים של אותה תקופה, לצאת כנגד לותר ולפרסם חיבור ארוך בזכותו של חופש הרצון. החשש הגדול של ארסמוס, אותו הוא חלק עם הכנסייה הקתולית כולה, היה כי הנחלה של אמיתות כגון אלה להמון, תוביל לכאוס מוחלט:

“What evildoer will take pains to correct his life? Who will be able to bring himself to love God with all his heart when he created hell seething with eternal torments in order to punish his own misdeeds in his victims as thought he took delight in human torment?”

 ובתרגום חופשי: איזה רשע יטרח לתקן את דרכיו? מי יוכל להביא את עצמו לאהוב את האל בכל ליבו כאשר הוא יודע כי אל זה דן אותו לייסורים קשים, ועוד בעבור חטאים עליהם לא היתה לו כל שליטה? מבחינתו של ארסמוס, גם אם טענותיו של לותר נכונות, ונסמכות על הוכחות מן הכתובים, הרי שיש להסתיר אותם מן ההמון וזאת מטעמים של סדר אזרחי ושלום הציבור.

ארסמוס דסידריוס (תמונה: ויקיפדיה)

.

תשובתו של לותר להתבכיינות ההומאניסטית של ארסמוס היתה חדה כתער:

"What I’m after in this dispute is to me something serious, necessary, and indeed eternal, something of such a kind and such importance that it ought to be asserted and defended to the death, even if the whole world had not only to be thrown into strife and confusion, but actually to return to total chaos and be reduced to nothingness."

ובתרגום חופשי: מבחינתו של לותר העולם כולו יכול ללכת לעזאזל, כל עוד האמת שלו תצא לאור, או במילים אחרות, מרטין לותר הוא פאנט דתי, אשר לידו גם הרב כהנא נראה כמו הדאלי למה.

______________

אבל נעזוב לרגע את התיאולוגים, מה באמת עבר על ההמונים? כיצד היה יכול מאמין מן השורה, שעד אותו היום הורגל לאכול מכף ידו של הכומר בכנסייה, להתחיל ולהתמודד עם התיאולוגיה הבלתי אפשרית הזו, תיאולוגיה הדורשת ממנו עיסוק עצמאי בכתבי הקודש וברפלכסיה מוסרית, ובד בבד מיידעת אותו בלקוניות כי כל מעשיו שווים לכל היותר כקליפת השום? כיצד קרה הלכה למעשה שהדת החדשה והאיומה הצליחה לקנות לעצמה לבבות בקרב העם? התשובה לכך בפרק הבא – המהפכה הקופרניקאית הגדולה מכולן.

_____________

לפרק הבא – המהפכה הקופרניקאית הגדולה מכולן
לפרק הקודם – 95 התזות
לפרק הראשון – הקדמה

____________

היה ראשון להגיב