הומיאופתיה, חפץ ומשמעות.

בפינת שולחן העבודה שלי ניצב פרח. אני יכול להביט עליו ולבחון אותו באופן בוטני ומדעי, לתאר את הרכבו הכימי, לסווג אותו תחת משפחה זנית, לתאר את מבנה עלי הכותרת שלו ואת מערכת הרבייה שלו. אולם, אני יכול גם להביט עליו באופן שונה, להניח לתיאור המדעי ולהתייחס לתחושות ולאסוציאציות שהוא מעלה בי: יופי, עדינות, רוך…
כעת, ההבדל הזה שבין תיאור הפרח כחפץ, תיאור פיזיקלי ואובייקטיבי, לבין תיאור המשמעויות הסובייקטיביות שהפרח מעלה בי הוא גם יסוד ההבדל והפער שבין רפואה מערבית ובין רפואה הומיאופתית.

הרפואה המערבית, כמו כל ענפי המחקר המדויק, הינה מדע אובייקטיבי, הבוחן את החומר הניצב ממול, במקרה הזה, גוף האדם. כל שיפוטיו, אמיתותיו ותגליותיו של המדע כאילו חרוטות בחומר ורק מחכות למי שיגלה ויחשוף אותן.*

ההומיאופתיה מסתכלת על הדברים אחרת. הרובד הפיזיקלי אובייקטיבי של הפציינט איננו בעל חשיבות כה גבוהה בשיקול בחירת התרופה ההומיאופתית. חשוב לנו לדעת כמובן ממה סובל המטופל, קרי אילו מחלות יש לו, תרופות שצורך, בדיקות מעבדה וכו'. אולם משקלם של אלו בקביעת התרופה ההומיאופתית יהיה קטן לאין ערוך לעומת המשקל שניתן לתחושותיו הסובייקטיביות של המטופל: למשל, איזה סוג של כאב הוא חווה, האם הכאב שורף, דוקר או מועך, אופיו, רגישויותיו, פחדיו, תשוקותיו ועוד. במובן זה ההומיאופתיה אינה מטפלת במחלה אלא באדם.  אין הומיאופת קלאסי רציני אשר יישלוף מהמדף תרופה הומיאופתית למיגרנה, התרופה צריכה להינתן לאדם אשר מכלול רגישויותיו ונטיותיו הן הן אשר מולידות את המיגרנה, כלומר, סביר להניח ששני מטופלים הבאים לטיפול במיגרנה יקבלו תרופות שונות, בהתאם לרגישויות האינדבידואליות שהם פיתחו.

צריך לעבור כברת דרך לא פשוטה כדי לראות את העולם מזווית הראיה ה"הומיאופתית". הרי נוח לנו מאוד עם תמונת העולם של הרפואה המערבית, זו מסדרת לנו את הדברים בצורה נוחה ויציבה, כך שלכאורה הדברים אינם ממש באים מאיתנו: אני סובל מכאבי בטן רק בגלל איזה וירוס שפשט לתוכי, או למצער, ליבי חלש רק בגלל שדפנות כלי הדם שלי הסתיידו ונפחם הצטמצם. במובן מסוים ניתן לאמר שעל אף מורכבותה, עומקה ורוחב יריעתה של הרפואה המערבית, הרי שהיא בעצם מציירת בפנינו תמונת עולם פשוטה וחד ממדית –  זה הכל עיניין של חומר. אכן, גם לתוך הרפואה המערבית הסתננה ההכרה שמצבים נפשיים משפיעים על בריאותינו הגופנית, שאדם שמח ואופטימי למשל קצב ההחלמה שלו יואץ, אולם מצב נפשי זה אינו חלק ממערך השיקולים שתשקול הרפואה המערבית בבואה לאפיין את מחלתי ולטפל בה, אני חולה באסתמה פשוט אם אני עונה לתסמינים הפיזיולוגים-פתלוגים של המחלה ואין זה משנה כלל אם אני אופטימי, עצוב, ילדותי או פחדן.

ההבנה ההומיאופתית שמשקל הנפש כבד מין הגוף ומכריע אותו, כמו גם שהמשמעויות והאסוציאציות שחומר מסוים מעלה בנו חשובות ודומיננטיות יותר מנתוניו הפיזיקליים, מוצאת את ביטויה לא רק במשקל שניתן לעולמו הנפשי של המטופל אלא גם בהבנה שלנו את התרופות ההומיאופתיות – כמעט בכל התרופות ההומיאופתיות ניתן לראות כיצד משמעות החומר ממנו הן מופקות מוצאת את ביטויה בתוך התמונה הקלינית של התרופה, איך למשל בתרופה הומיאופתית אשר מופקת מהיסוד הליום (גז אציל) משמעויות ההליום יישתקפו דרכה: מטופל אשר "מתאים" לו הליום באופיו לא ייטה להתחבר עם אחרים, טוב לו לבד עם עצמו (גזים אצילים לא מתחברים עם יסודות אחרים), יהא מין אדם "צף" שכזה (הליום הינו גז ששואף לצוף כלפי מעלה, בלוני הליום) וכו', איפיונים אלו למשל יש בהם כדי לרמוז שכדאי לשקול את ההליום כתרופה לטיפול באוטיזם, שתסמיני התרופה דומים לתסמיני האוטיזם, אולם על כך ארחיב במאמר אחר.

*למען הדיוק ראוי לאמר שההנחה שהמדע המדויק הינו מדע אובייקטיבי לגמרי גם היא מוטלת בספק ויש מקום רב להניח שהסובייקט החוקר את עצמו גם מעורב בתוצאות המחקר הן מבחינת נוכחותו כמשקיף (מכניקת הקוואנטים למשל) והן מבחינת הבאתו אל תוך העולם המדעי מערכת מושגים לוגית שהיא איננה חלק מהאובייקט הנחקר, אולם תורמת את חלקה לצורה שבו ניתפס העולם (מושג הסיבתיות למשל).

_____________

לאתר האישי של יוסי תגורי תחנת – רוח

לכרטיס העסק של יוסי תגורי באתר סלואו לחץ כאן

_____________

תגובות2

  • להגיב פברואר 6, 2012

    אבישי

    יוסי היקר.
    אהבתי מאוד את המשפט שלך שבעצם מסכם את המהות של הגישה ההומאופתית, אותה אנו ההומאופתים מתקשים לעיתים להסביר בפשטות זו. אכן, משקל הנפש הוא גדול ממשקל הגוף, ישנה קורולציה מלאה בין מצב נפשי ופיזי כאחד. הרבה מאוד פעמים ניתן לראות גם כיצד מחמירה לה לאיטה המחלה שהפכה "כרונית" ואין אנו מצליחים להיפטר ממנה, בעיקר הודות לדיכויים הרבים המובאים לנו בצורה של תרופות חומריות ואנטיביוטיקה למכביר.

    אהבתי מאוד את הבלוג שלך ואת הדרך היצירתית שלך להציג את הדברים. אני מודה לך משום שפתחת לי צוהר שאולי היה לנגד עיני, אך לא יכולתי לראותו עד עכשיו!

    תודה רבה,
    אבישי 

      

  • להגיב פברואר 12, 2012

    יוסי תגורי

    אבישי תודה על המילים החמות והמעודדות, יוסי.

      

השאירו תגובה