לחנך את אמא – 15 – איך מסתדרים בלי… מקצוע.

"כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות בנאי, כבאי, אסטרונאוט, כותב משחקי מחשב, ממציא של דברים ולפעמים גם רק בן אדם".
אני: "מה זאת אומרת רק בן אדם?”
"את  יודעת, כמוך, שאת רק בן אדם".

או.קיי, בלי פאניקה. נשמע שהילד התכוון למשהו טוב ולמעשה יש לי הרגשה ששמעתי כרגע הגדרה מצויינת רק שלא ברור לי בדיוק למה ומה זה אומר. הרי לכל בן אדם יש מקצוע, עבודה, משהו שמגדיר אותו. אף פעם לא שמעתי על מישהו שהוא רק בן אדם וזהו עד עכשיו, כשהסתבר שהמישהו הזה הוא אני.

המקצוע שלי, התפקיד שלי בעבודה הגדירו אותי לעצמי ולאחרים, קבעו את מעמדי החברתי, מצבי הכלכלי ואת מסלול ההתקדמות שלי בחיים. ידעתי לאן אני מגיעה כל בוקר, מה אני עושה שם, מה צופן לי העתיד אם אמשיך לעשות את זה. אז אם אני לא עובדת, מה אני כן? איך מסתדרים בלי להיות אדם עובד?

למדתי בבית הספר במטרה להוציא תעודת בגרות שתאפשר לי ללמוד באוניברסיטה, למדתי באוניברסיטה במטרה לרכוש מקצוע, רכשתי מקצוע במטרה לעסוק בו, להרויח שכר מסויים ומעמד חברתי, להינות מהפירות של כל שנות ההכנה האלה.

להפסיק לעבוד פירושו שכל מה שעשיתי בשנים האחרונות, מלבד הקמת משפחה, לא רלוונטי. המעבר לחינוך ביתי דרש ממני להמציא את עצמי מחדש, להעביר את הדגש לחיים בתוך הבית, כחלק ממשפחה – אמא ועקרת בית.

מי אני מכירה שעושה את זה?  החברים שלי יוכלו להגיד שהם מכירים אותי. מעניין מה הם יחשבו על זה…
גם לפגוש אנשים חדשים יהווה אתגר. אני יודעת מה התבנית שאני מתאימה לה כאשת קריירה, לא ברור לי עדיין איפה ישבצו אותי מעכשיו, איך יתייחסו אלי.

בתחילת הדרך כאשה לא עובדת, הרגשתי צורך לספק הסברים, למצוא תיאוריות שיצדיקו את הדרך שבחרתי. חוסר הבטחון והבלבול שלי שנבעו מהיותי בשטח חדש ולא מוכר השאירו אותי חשופה וקשובה לביקורת.

כנטולת סטטוס תעסוקתי, ידעתי מה אני כבר לא ויצאתי לחפש מה אני כן. נתתי לאינטואיציה, לתחושות, לבעלי ולילדים להיות המורים שלי ועם הזמן למדתי להכיר את עצמי ואת הדרך, לדעת מה אני רוצה, מה מתאים לי ולמשפחה שלי, למה מתעוררים בבוקר, מה עושים, מה צופן לנו העתיד אם נמשיך לעשות את זה.

מאז שאני רק בן אדם, גדלתי וצמחתי הרבה יותר מאשר בעשר שנות קריירה וככל שהילדים גדלים אני אפילו מצליחה למצוא את הדרך לאזן ולהתחיל לשלב בין חינוך ביתי לתעסוקה שפרנסה בצידה וטוב שכך, כי יש עוד משמעויות ללא להיות אדם עובד…

____________

לפרק 14 – למה לא בית ספר?

____________

תגובות5

  • להגיב דצמבר 12, 2011

    מיכל

    אשמח לשמוע עוד על איך משלבים את החינוך הביתי עם המצאת עצמי מחדש…אגב. הבן שלי רוצה להיות נקן. נו, זה שמנקה את חוף הים

      

  • להגיב דצמבר 12, 2011

    אירית שבח

    ביתי היקרה, את בן אדם בכל מובן המילה. כל אחד היה מתברך בהגדרת "בן אדם" שאת מיצגת. לחנך @ אמא 15 – מופלא!!!

      

  • להגיב דצמבר 12, 2011

    שירי ג

    רני, כמה מדוייק. אני מחכה ליום שבו לא יהיה לי הדחף לנפנף במקצוע האקדמי שלי בכל פעם שאני מרגישה שזה שמולי לא מזלזל בי על רקע תעסוקתי….עוד יש לי הרבה עבודה.
    וזו אחלה מחמאה "בן אדם". כמו שאומרים ביידיש "מענטש".

      

  • להגיב דצמבר 12, 2011

    שני פ

    אחלה מאמר. 
    א. אני מכירה לא מעט נשים שמגדירות את עצמן "אמא במשרה מלאה". לפעמים זה מתוך אילוץ, בדרך כלל מתוך בחירה לתקופה של X חודשים/שנים ספורות. לעתים רחוקות זוהי בחירה לחיים.
    ב. יש כאלה שבמקום "עקרת בית" מכנות את עצמן "עיקר הבית".
    ג. אני לא מאמינה שכל מה שעשית עד עכשיו מלבד הקמת המשפחה הוא לא רלוונטי. כל דבר שאנחנו חווים או לומדים משאיר את חותמו עלינו בצורה כזו או אחרת גם אם אנחנו לא משתמשים בזה בצורה ישירה לצורך פרנסה.
    ד. הלוואי ואנשים היו עובדים במה שעוזר להם להגדיר את עצמם במקום להגדיר את עצמם לפי מקום עבודתם.
    יישר כוח! 

      

  • להגיב דצמבר 13, 2011

    רני ארז

    תודה לכולכן. מיכל, אם אני מבינה נכון את מתכוונת להמצאת עצמך באופן שלא משתלב עם החינוך הביתי. ובכן, יש הרבה גוונים לחינוך הביתי ובהתאם לסדר העדיפויות (ילדים, בית, תעסוקה וכו') הבחירה בידיך. עבודה כנקן נשמעת אידאלית לשילוב קריירה וחינוך ביתי… 

      

השאירו תגובה