עולם חדש ומופלא (של צרכנים) – פוסט בשלושה תשלומים – חלק ראשון – לידה

לקראת "יום ללא קניות" התשעה עשר במספר (since 1992) אשר ממשמש ובא עלינו לטובה מחר (25.11) החלטנו לצאת לכמה דקות מאתר "זאפ", לוותר על התור ב H&M, ולבטל את השולחן במסעדה ההיא שמגישה את כל המנות בלחמניית קייטנה קלאסית וקיבלה ביקורות מעולות, ובמקום זה להתיישב על המחשב הישן, להכין כוס תה, ולהתלונן שפעם היה יותר זול. סתם נו, ולכתוב.
אבל אנחנו לא הולכים לשרבט הגיגים על ההיסטוריה של האירוע, הרי במילא אף אחד לא יאמין שמאחורי היוזמה חובקת העולם עומדת קבוצה קטנה של קנדים (קנדים!), ובכל מקרה בשביל זה יש את "ויקיפדיה". במקום זה אנחנו ננסה להיזכר ביחד בסיבות שהביאו אותנו להזדקק מלכתחילה ל"יום ללא קניות" שכזה, ולגורמים שהביאו אותנו להפוך מאזרחים לצרכנים.

ה"צרכנות" כדרך חיים הופיעה בעולם המערבי רק בתחילת שנות העשרים של המאה שעברה, אז נוצר לראשונה "קמט" בכלכלה המודרנית – העידן המתועש הגיע לנקודת שיא, בה המכונות הצליחו למלא אחר הצרכים האנושיים ביעילות כה רבה, עד שהפעילות הכלכלית החלה להאט את מהלכה. העובדים, שהבינו באינסטינקט שיש להם די והותר, ביקשו שבוע עבודה קצר יותר, ופנאי רב יותר על מנת ליהנות מעמלם. המוצרים "הישנים" – דיור, ביגוד, מזון וכדומה, היו זמינים להם בשפע יחסי, ובמוצרים ה"חדשים" – מכוניות, מכשירי חשמל, אמצעי בידור וכדומה, הם פשוט לא חשקו מספיק, ובכן, לפחות לא חשקו מספיק על מנת להישאר למענם עוד שעות ארוכות בעבודה.

"אז שמעת שוויליאם רכש לעצמו אוטומוביל חדש, האדיוט, עכשיו הוא צריך להסיע את כולם הלוך ושוב…"

הסיטואציה, בה עובדים מסתפקים בשלהם וכמהים לזמן פנאי, היוותה איום על שני פלגים בארצות הברית של אמריקה, הראשון, המורליסטים (מוסרניים) שנישאו על תפיסות פוריטניות של עבודה קשה ועל כנפי האמונה כי הפנאי יוביל אל הבטלה אשר מצידה תוביל לשאר החטאים המוסכמים בכנסייה, והשני, התעשיינים, אשר העדר התשוקה לרכישות נוספות מצד הפועלים איימה לשתק את גלגלי הכלכלה, אשר זקוקה בכל עת לעובדים נמרצים ומסורים, ולשווקים חדשים אליה תוכל להפיץ את מרכולתה.

הפתרון למצוקה היה לא פחות מגאוני – על מנת לשמר את עוצמתה של התעשייה, ולכבול את הפועלים אל המכונה, כל שהיה צריך לעשות זה לחנך את הציבור מחדש ולגרום לו לרצות לא רק פריטים חיוניים וישנים שהוא התרגלו לצרוך, אלה גם דברים חדשים שהוא אינו זקוק להם באמת – והדרך לעשות זאת היתה על ידי החדרת המושג "רמת החיים". אזרחי העולם המערבי המתועש, צאצאיו הראשונים והמסופקים של עידן השפע החדש, התעוררו יום אחד ולמדו לגלות שהם לא עובדים עוד רק על מנת לספק צרכים כלכליים בסיסיים, כאלה אשר יאפשרו להם ליהנות מזמן פנאי ממושך ואיכותי, אלא על מנת לשפר ללא ליאות את רמת החיים, להתקדם מבית קטן לבית גדול, ממכונית ישנה למכונית חדשה, ממטבח פשוט לכזה המאובזר בשלל הפיתוחים הטכנולוגיים הקיימים.

ההברקה הגדולה שעמדה מאחורי הטמעת מושג "רמת החיים" נשענה על עובדת היותו, קצת כמו הנצח, אינסופי. בעבור המעמד הנמוך, שיפור ברמת החיים משמעו להשיג את היכולות לקנות חטיף במבה לילדים. בעבור מעמד הביניים שיפור פירושו מעבר מדירת 4 חדרים לבית צמוד קרקע, ובעבור האלפיון העליון שיפור רמת החיים משמעו רכישה של יאכטה באורך 60 מטרים בעלת ארבעה סיפונים שתחליף את הגרוטאה הישנה שאורכה רק 40 מטרים והיא בעלת שלושה סיפונים בלבד וללא מנחת למסוק!
למעשה, הרעיון הוטמע בציבור בצורה כה מוצלחת, עד שניתן לטעון כי נכון להיום אף סקטור אינו חופשי לנפשו –  יריית האקדח, שנשמעה היטב מחלונות משרדי הפרסום בשנות 20'-30' של המאה שעברה, הזניקה את העולם כולו למרוץ האינסופי לשיפור רמת החיים, שנמשך בעוצמה מלאה גם כיום –  והמנצח, למקרה שלא קראתם את החוקים, הוא זה שמת עם הכי הרבה צעצועים.

באופן פרדוכסלי, דווקא זמן הפנאי שהיווה איום על המערכת הכלכלית, התגלה כחרב פיפיות מושלמת עליה יכול היה הפועל הפשוט לשפד את עצמו. זמן הפנאי נתפס כעת לא כהזדמנות לפעילות נינוחה, רגועה וזולה, אלא ככר פורה להפגנת "רמת החיים" הגבוהה: בילויים, מסעות קניות, חופשות בניכר ועוד. מרגע שתפיסת הפנאי החדשה השתרשה בחיינו, מעגל הקסמים הלך והתהדק מסביב לצווארנו  –  אנחנו מוציאים יותר ויותר כסף על בידור וחופשות, ולפיכך אנחנו עובדים יותר קשה, מה שמותיר זמן מועט יותר לבילוי והנאות. מאחר והזמן הצטמצם, אנחנו מנסים למקסם את ההנאה ממנו באמצעים כלכליים (בתי מלון יותר יקרים, ארוחות גורמה, בגדי מעצבים) וכך הלאה, עד שיום אחד אנחנו לופתים לפתע את החזה ומתים, תוך שאנו משתדלים לעשות זאת בזמננו החופשי על מנת שלא להטריד את שאר העובדים.

יחד עם זאת, רעיון "רמת המחייה", מבריק ככל שיהיה, לא היה יכול לחולל את השינוי לבדו, אחרי הכול, כל בר דעת יכול היה להבחין, גם מבעד לערפילי הבליץ הפרסומי, כי הניסיון להשיג את אותה רמת חיים גבוהה כרוך בהקרבת שעות ארוכות לטובת העבודה, אשר מצדה גבתה את המחיר בהתדרדרות בריאותית, הנובעת ממחסור בפעילות גופנית ומעודף במזון מהיר, כמו גם בהתדרדרות נפשית אשר נבעה מעודף לחצים ומיעוט זמן פנאי למנוחה ורגיעה, שילוב שהפך את האדם המודרני לפקעת עצבים עגלגלה אשר המרחק בינה לבין רמת חיים גבוהה אינו ניתן עוד למדידה – כל ניסיון לשפר את רמת החיים עוד ועוד מסתיים בפועל בירידה באיכות החיים –  לא, הרעיון לכשעצמו היה מוצלח, אולם כדי להפוך את האדם לצרכן המושלם היה צורך בהכנסתם של כוחות נוספים לזירה…

________

לחלק ב' (בהנחה שהצ'ק שלכם כובד על ידי הבנק)

________

1 תגובה

  • להגיב אפריל 16, 2013

    דודו.א.

    מאמר מצויין ותמציתי. רהוט ובהיר.

    תודה רבה 🙂

      

השאירו תגובה