לחנך את אמא – 13 – איך הילדים לומדים?

אפריל 2009, פסח מתקרב והילדים שלי מפנימים את מהות החג מוקדם מהצפוי – חירות!
אולי נקרא את ההגדה יחד? מה עם שירים של החג – מכירים? רק "מה נשתנה" לקראת ליל הסדר. כלום. לילדים יש דברים יותר מעניינים לעשות. משהו קדום בתוכי מתעורר ודורש ממני להושיב אותם אל השולחן ולקרוא את ההגדה קריאה כהלכתה, כולל הטעמות, אחרי הכול מדובר בשיעור שחשוב בעיני שידעו, ואני זאת שאמורה לנהל פה העניינים…!
אבל אחרי כמה רגעים ושתיים שלוש נשימות עמוקות אני מוותרת.

הניסיון מלמד אותי שלילדים שלי יש את הקצב המתאים להם לחקירה, גילוי ולמידה, והתערבות דידקטית מצידי לא מדליקה ניצוצות של סקרנות (ולפעמים אף מכבה אותם), ולכן עלי לגלות יצירתיות. אחרי הכול, גם אם בדרך כלל הם יודעים במה הם מעוניינים להרחיב ולהעמיק את הידע שלהם, הרי  שיש גם נושאים שבעיני הם חשובים, ואז אני צריכה לעורר בהם עניין, לגרום להם לשאול את השאלות. וכאן, אני מגיעה להבנה מהו המפתח לחינוך הביתי.

שימו לב: קשב. כן, זהו, לא משהו ארוך ומתפלסף.

קשב זה לשמוע מה הילדים אומרים ולגזור מזה ידע על תפיסת עולמם, על תחומי העניין שלהם.
קשב פירושו לדעת איך לפנות אל הילדים באופן שיעורר בהם רצון להקשיב, ויעודד אותם לגלות עוד.
קשב פירושו לתת תוקף לצורך ולרצון הטבעי של הילדים להבין טוב יותר את העולם סביבם.

בפועל זה מחזיר אותי ליצירתיות. אם הבן שלי מתעניין בדינוזאורים, אנחנו מדברים גם על אזורי המחייה שלהם. במפת העולם נוכל לעבור על היבשות, לראות איפה הם חיו. אבל, מפת העולם בתקופת הדינוזאורים נראתה אחרת, למה? תהליכים גיאולוגיים. אנחנו יודעים איפה חיו הדינוזאורים על פי ממצאים ארכיאולוגיים ויש כאן בסביבה אתר ארכיאולוגי שנוכל לבקר בו. מה הקשר בין הדינוזאורים לעופות? מישהו אמר עופות? יש לנו גם את מגדיר הציפורים השלם, והופ! במקרה יש לי כאן משקפת.

אפשר להמשיך עוד ועוד ואם זה נעשה תוך כדי גילוי קשב לקצב שנכון לילדים, אין לזה סוף. תמיד יהיה עוד תחום ידע להמשיך אליו ואם הוא אומר "אני רוצה לדעת לקרוא אבל אני לא רוצה ללמוד לקרוא" (ציטוט מדוייק), אפשר לגייס ספר על דינוזאורים, לערבב אותו עם אחים קטנים שזקוקים לתשומת לב והנה קיבלנו ילד מאוד מתעניין שצריך לשבת ולקרוא עכשיו בעצמו. כך למשל, הפכה הקריאה לאמצעי שהוא מבין את הצורך בו ואת הרלוונטיות שלו לחייו ולהשגת מטרותיו ולכן הוא יזם את הלמידה. אבל מה הדרך הנכונה ביותר עבורו ללמוד לקרוא? שוב, מתוך הקשבה אני לומדת את התשובה. אצלנו בבית לכל אחד מהילדים יש את הדרך שלו. אחד ביקש שנעבוד עם חוברות, השני מעדיף להתחיל ישר עם ספר שמעניין אותו וללמוד תוך התנסות בקריאה. על אף השאיפה להיות קשובה כל הזמן, ניסיתי איתם דרכים אחרות מאלו שהם יזמו. למדתי, שוב, שהם יודעים מה נכון בשבילם. לזכותי יאמר שהייתי חייבת לנסות – אמנם הוצאתי אותם מהמערכת, אבל להוציא את המערכת ממני… זה כבר סיפור אחר.

_______

ולא אסיים בלי הסוף הטוב של סיפור הפסח:
את ההגדה המצויירת שקניתי הנחתי ביאוש על השולחן בסלון. אולי בשנה הבאה יהיה לה שימוש.
למחרת, הבן שלי עבר שם ועצר לרגע כי ראה ציור מעניין. הוא פתח, דפדף, קרא לי לבוא לראות משהו.
בהמשך היום הילדים ביקשו ממני להקריא להם את ההגדה, שאלו שאלות, שמנו דיסק עם שירי החג.
ליל הסדר בידינו.

_______

לפרק 12 – מי מקבל כאן החלטות?

_______

תגובות7

  • להגיב נובמבר 19, 2011

    הילה

    "וכאן, אני מגיעה להבנה מהו המפתח לחינוך הביתי.
    שימו לב: קשב. כן, זהו, לא משהו ארוך ומתפלסף."

    קשב- זה המפתח  לילדים בכלל (לא רק חינוך ביתי), וגם לא רק לילדים אלא למבוגרים, קשב לסביבה, קשב לטבע, קשב לעצמי, קשב  ל…..

      

  • להגיב נובמבר 20, 2011

    גיא לביא

    את צודקת הילה, אבל תנסי לספר את זה למערכת החינוך הפורמלית…

      

  • להגיב נובמבר 20, 2011

    אירית שבח

    כסבתא לנכדים בחינוך ביתי (וכמי שהכירה רק את החינוך הפורמלי)אני צריכה לתרגל כל הזמן את העובדה שהנכדים שלי לא צריכים "השלמות"של ידע או "חומר" לימודי כלשהו. הרי כל סבתא בטוחה שהנכדים גאונים. כשהגיע נכדי הבכור לגיל כתה א' שאלתי אותו מידי פעם  אולי הוא רוצה לקרוא איתי וקיבלתי תשובה חד משמעית "לא". היום הוא כבר מציב לעצמו יעד קריאה  כי יש לו תכנית לקניית ספרים – וראה זה פלא ללא עזרתי.
    קשב – כולנו זקוקים לזה בכל מה שאנחנו עושים.

      

  • להגיב נובמבר 20, 2011

    רני ארז

    מסכימה אתכם, גם בעיני קשב הוא המפתח להתנהלות אנושית. בהקשר של החינוך הביתי הקשב הוא גם כלי מרכזי בניסיון לספק תנאים ללמידה איכותית – בעלת רלוונטיות לחייהם של הילדים, מעודדת לימוד נוסף, מציבה אתגר בר השגה והכל בסביבה תומכת שמספקת משוב מקדם. 

      

  • להגיב נובמבר 20, 2011

    אפרת מימון

    איך מפתחים קשב?

      

  • להגיב נובמבר 21, 2011

    רונית אברהם

    קשב וקצב… זו בעיה שלנו שאנחנו מצפים שהילדים יתנהלו בקצב שלנו. ועדיין נראה לי שמסגרת היא ברכה – לפחות כיוון והצהרת כוונות ובתוך המסגרת גמישות ופתיחות וכמובן קשב. 
    אהבתי את סיפור ההגדה – גם אנחנו אוהבים איורים וספרים מצויירים. 

      

  • להגיב נובמבר 21, 2011

    רני ארז

    אפרת, עבורי הדרך היא סדר עדיפויות. כשאני מנסה לעשות כמה דברים בו זמנית, באופן טבעי, הקשב שלי מתחלק ביניהם. ומנגד, כשאני עסוקה בדבר אחד – מלוא הקשב מופנה כלפיו. עם שלושה ילדים קשה לוותר על חלוקת קשב אבל אפשרי ועל הדרך הילדים אפילו מתרגלים סבלנות, המתנה בתור והקשבה למי שכן מדבר עכשיו. אם אני עסוקה בפעילות שלא קשורה אל הילדים, אני אומרת להם שאני לא פנויה, מבקשת מהם להמתין. עם הזמן למדתי לפנות את עצמי למה שאני עושה באותו רגע, בלי לחשוב על הכביסה שצריך לקפל… קביעת סדר עדיפויות מסייעת לי מאוד בחלוקת הזמן באופן מספק שמאפשר קשב וריכוז.

      

השאירו תגובה