תיירות איטית (וטעימה) באיטליה

הפעם רציתי לשתף אתכם ברשמים קולינריים מהטיול המשפחתי שלנו באיטליה ממנו שבנו לפני ימים מספר. איטליה, ארץ התענוגות הלא נגמרות עם האוכל הטוב בעולם. פיסת גן עדן לאוהבי החיים הטובים.

בטיול זה התארחנו אצל משפחה שלנו, המתגוררת בכפר קטן באזור הצפון מערבי של טוסקנה. בשל מגבלות הנסיעה ולוחות הזמנים של פעוט בן 4.5 חודשים החלטנו לעשות את הטיול הזה ברוח תנועת ה SLOW, דהיינו להתמקד באזור הסביבה הקרובה לנו, פיזית ותרבותית. כך למדנו גם אנו ליהנות מטיול הסוטה מנתיבי התיירים, אך עדיין מרתק לא פחות ובוודאות הרבה יותר טעים.

התענוג שבלהתארח אצל מקומיים הוביל אותנו למקומות מיוחדים במינם דוגמת ספק מאפייה ספק מסעדה קטנה הנמצאת בכפר קטן בהרים, אליו מגיעים בדרך אפר. בחצר המסעדה משק קטן ובו גינת ירק אותה רואים כמעט בכל חצר בית. בעלת המקום, אשר זכתה לכינוי "גברת פרושוטו" קמה השכם מידי בוקר לאפות לחם בתנור עצים ומארחת סועדים בעיקר בני המקום, לארוחה פשוטה אך כל כך טעימה של לחם טרי, גבינות מקומיות, פרושוטו איכותי ועגבניות אלוהיות הנקטפות ישירות מהגינה. כל אלה מלווים ביין אדום פשוט ומצוין ובקולה הרם שאינו פוסק לרגע מלחלק הוראות לכל הסובבים אותה. הגברת בת ה – 70 מיהרה לצאת באותו יום לסיור רגלי לליקוט פטריות פורצ'יני. סיור האורך מינימום 4 שעות של טיפוס בהרים ולכן היא האיצה בנו וביקשה שלא נשכח לארוז כל פיסת לחם או גבינה שלא נצליח לסיים וניקח אותם איתנו הביתה. כמובן שנעננו לבקשתה.

גברת פרושוטו ובעלה בתצוגת תכלית של החיים היפים

במורדות הכפר הקטן הזה עצרנו בחנות קטנה המוכרת תוצרת חקלאית מקומית: שפע של תפוחי עץ, אגוזי לוז, ערמונים שזוהי עונתם כעת ודלעות מדהימות. לאחר שיחה עם בעלי הבית המקסימים הזמנו מבעלת הבית גבינת ריקוטה עזים מעשה ידיה ואכן לאחר יומיים חיכתה לנו כיכר קטנה של ריקוטה אלוהית, צחורה ונימוחה.

 

המשכנו לטייל בסמטאות כפרים שקטים וציוריים ונתקלנו באישה העובדת בגינת ביתה. מייד קלטתי את הכרוב המסולסל היפה (סוג של קייל שניתן להשיג גם אצל מספר חקלאים בארץ) וביקשתי לקנות ממנה. היא לא הסכימה למכור אבל מייד מילאה את תיקנו במגוון עלים ואגסים ישירות מהעץ.

בדרך הביתה עוד הספקנו 'להתלבש' על עץ אפרסקים נסתר ולחלץ בעזרת מקל ערמונים מקליפתם הקיפודית כדי שיהיה מה להכין על התנור בערב הקריר. ללא כל ספק, שלל יפה אספנו ליום אחד.

 

מכיוון שזוהי עונת הערמונים, גילינו שביום ראשון נערכת בכפר סמוך "Festa" המציינת את האירוע העונתי הזה. הגענו ונסחפנו בחגיגה של מאות אנשים, רובם המכריע מקומיים, אשר מגיעים לחגוג, לאכול ערמונים המוקפצים מעל מדורות גחלים לוחשות. ועוד שלל מוצרים מדהימים כמו בירת ערמונים ולחם ערמונים. פשוט תענוג של פסטיבל אשר משמר מסורת המחוברת לעונה ולמקום. לסיום הצטיידנו בירקות בחנות קטנה ומטריפה. וזאת היא בעצם תמציתה של איטליה היפה.

כשנתקלתי במניפסט של תנועת Slow Food שהוקמה באיטליה ב- 1986, הרגשתי מייד שאני מחוברת בצורה אינטואיטיבית לערכים לאורם התנועה פועלת. התנועה הוקמה כתנועת מחאה למגמת הפאסט פוד שהחלה להתפשט ברחובות איטליה בסניפי מקדונלדס שונים, שגרמו לאיטלקים אט אט לזנוח את האוכל המקומי והאופייני לאזורם. התנועה מדברת על חזרה לאוכל שיש לו שורשים, תרבות ו'אמא ואבא' ומיוצר בדרכים מסורתיות.

בין פעילותיה הרבות היא מגייסת תרומות להגן על זנים נכחדים ועוד פעילויות חשובות. סמל השבלול היוקרתי מוענק למנות מיוחדות המוכנות בדרכים מסורתיות ומשקפות את הערכים של Slow Food  – אוכל שהוא קודם כל טעים, הוגן כלפי המגדל, ונקילסביבה.
האוכל המונח לנו על הצלחת מספר לנו סיפור: על מי שגידל אותו, על האדמה עליה הוא צמח, על הדרך שעבר עד שהגיע אלינו. אם נבחר "להאזין" לאותו סיפור, נוכל לעשות בחירה מודעת ומכוונת התומכת בערכים שלנו.

גם אם פספסתם את הטיסה לאיטליה בחג הזה אתם עדיין יכולים ליהנות מתיירות איטית וטעימה גם בארץ, מספיק לקחת את הילדים (או את עצמכם אם טרם הספקתם לעשות כאלה) לקטיף חוויתי של ירקות ישירות מן השדה (כמו זה שמציע למשל החקלאי שלי רעי מ"גן השדה" בכפר רות) ולטעום את טעם המופלא של ירקות עם ריח אדמה. בשילוב עם טיול באיזור מובטח לכם יום מוצלח במיוחד.
באופן אישי, אני פורקת את המזוודות ומתפנה להכנת הגינה הקטנה והפרטית שלי לשתילות חורף, וגם למסיק הזיתים במושב.

ובנתיים, חג שני שמח לכולם!

 

 

תגובות3

  • להגיב אוקטובר 19, 2011

    גיא לביא

    אסור לי לקורא פוסטים כאלה כשאני רעב… נראה מדהים
    רק שאלה קטנה, בכפר הקטן של המשפחה שהתגוררתם בו, יש גם חדרים שתיירים מן השורה יכולים לשכור? אם כן אני אשמח לדעת איך קוראים לו

      

  • להגיב אוקטובר 20, 2011

    עדי סוקול - קצירי

    הי גיא, אנחנו ישנו בכפר קטן הסמוך ל FIVIZZANO באזור Lunigiana
    אתה מוזמן ליצור קשר עם רונית דברת dovratronit@gmail.com שתוכל להמליץ לך על מקומות לינה באזור (ואולי אף בביתה),
    וגם יכולה לבנות לך מסלול טיול באזור שלא עובר בו אף תייר. מומלץ בחום.

      

  • להגיב אוקטובר 24, 2011

    אירית שבח

    כשאני קוראת תוכן מדהים שכזה עולה באפי ריח הבישול של סבתא זהבה וטעם הפול של סבא יצחק שבמטבחם כמובן היו רק ירקות ופירות טריים מהגינה. בדרך לקידמה ולהתפתחות תרבותית (כביכול..) שכחנו את הטבע ואת הקשר האנושי. איבדנו את הפשטות שבחיים!!!פשטות שהיא הבסיס לקיום שלנו. אני חוזרת לאט לאט לשפיות ומאד שמחה על כך.מתנצלת על הרצינות שבתגובה… אני מתענגת על הכתבה.

      

השאירו תגובה