אנחנו לא אוהבים תאגידים, לא אוהבים קניונים, ולא אוהבים רשתות. אבל אנחנו כן אוהבים אתכם, וגם ללכת ברחוב ולגלות בעלי מקצוע וחנויות קטנות שמציעות חווית קניה אחרת ושונה, ומוצרים עם ערך מוסף. הטור "חנות קטנה ומטריפה" יציג בכל פעם חנות אחת אשר, לפחות לדעתנו, מתכתבת עם רוח התנועה ומציגה מודל עסקי פשוט, הנשען על אמונה במקצועיות, יצירתיות וחריצות, ונעדר תאוות בצע ורצון אינסופי בהתרחבות והשתלטות. כשאנחנו קונים ברשת, אנחנו מעשירים מספר מצומצם של אנשים, ותורמים לחדגוניות ולדילולם של העסקים הקטנים שפועלים בתחום. כשאנחנו רוכשים מוצרים בחנויות קטנות, אנחנו תורמים לפיזור העושר, ולרבגוניות. אז בפעם הבאה שאתם פשוט חייבים לקנות, עדיף שתרדו לרחוב ותזכרו שרשתות הורגות, ולא רק דגים.
_______
איציק מיימון אהב נייר מאז שהוא זוכר את עצמו. בתיכון למד גרפיקה, ושם החלה החיבה האפלטונית להתעצב לכדי משלח יד. במיוחד הוא זוכר את פרויקט הגמר של עיצוב לוח שנה – בעוד מרבית התלמידים התעסקו בעיקר בעיצוב החיצוני של הלוח, איציק בחר להתעמק בנייר. כל חודש זכה לסוג שונה, לצבע שונה: "שם באמת הבנתי כמה אני אוהב נייר", הוא אומר לי כשאנחנו יושבים בחנות שלו ברחוב מונטיפיורי בתל אביב, שמשמשת גם כסטודיו, בו הוא כורך בעבודת יד מחברות ויומנים, תוך שימוש בכריכות ודפים של ספרים ישנים, קרועים ומרוטים.
קריירת הנייר של איציק עברה אחרי התיכון דרך סניף של "קוויק קופי", טרום ימי הדפוס הדיגיטלי, כאשר מעטפות וניירות מכתבים עוצבו ביד באמצעות לטרסטים (דמיינו "אותיות מתגרדות" רק בלי הגרד) ורפידוגרפים. גם העבודה היומיומית והאפרורית הזו נשאה חן בעיניו, "זאת הייתה, לפני הכול, עבודה עם נייר".
בגיל 30 הוא עזב על מנת להגשים חלום – עבודה באל על. במשך חמש שנים נוספות הוא טס כדייל ברחבי העולם, אולם בכל מקום ליוותה אותו אהבה הישנה והנושנה לנייר, "בכל מקום חדש שהייתי נוחת בו הייתי קודם כל רץ ומחפש חנויות נייר. הייתי רואה וחווה את כל ההתפתחויות בתחום מיד ראשונה, ובאותם שנים גם התגבש הרעיון של לעבוד באופן עצמאי ובלעדי עם נייר".
כלל החוויות והרשמים שצבר לאור חייו עם נייר אכן התגבשו לבסוף לעסק עצמאי ומקורי בתחום, ולחנות קטנה העונה לשם NotBook – משחק מילים המדגיש כי עטיפות הספרים הניצבות על המדפים הן לא באמת ספרים – אלא רק כריכות ישנות חדשות למחברות אותן הוא מייצר וכורך בעבודת יד.
כשאני שואל אותו מה הוא יותר, מעצב או כורך, מתלבט איציק, "האמת היא שאני הכי אוהב את הכינוי שקיבלתי 'הלוחש לנייר'", הוא צוחק לרגע, "אבל אם הייתי חייב לבחור בין השניים הייתי אומר כורך".
את מלאכת הכריכה למד איציק מקריאת ספרים ומניסוי וטעייה. עיצוב הוא לא למד, אבל מהתבוננות בפריטים הרבים שבחנות לא הייתם מהמרים על כך לעולם.
את הספרים הישנים משיג איציק מחנויות יד שניה, משווקי פשפשים, ומחברים וקרובים. הוא מקפיד לעשות שימוש רק בספרים שסיימו את מחזור חייהם המקורי, ומצבם אינו מאפשר להם עוד לאכלס בכבוד את מדף הספרים, "אני לא משחית ספרים שמצויים במצב טוב מתוך עיקרון, במיוחד לא אם הם בעברית", מה שכן, לעיתים מגיעים ספרים נדירים ומבוקשים, כגון: "בליבי", ואז הוא מעניק לעצמו הקלות מסויימות, "ספרים נדירים כאלה עולים לי יותר כסף, אבל אני לא יכול להתאפק", המחיר של המחברת הסופית אגב, לא משתנה בהתאם לנדירות הכריכה.
כשאני שואל את איציק אם הוא דואג למחזר את שאריות הספרים הוא מפתיע אותי ועונה, "לא נשאר שום דבר למחזר". הן הכריכות המקוריות והן הדפים משמשים אותו במהלך עבודתו. דבר לא הולך לאיבוד, "בתהליך מחזור הנייר עושים שימוש בכמויות עצומות של מים ואנרגיה, וגם אז לנייר יש מספר מוגבל של מחזורי חיים, אני לא ממחזר, אני עושה שימוש מחדש בנייר ישן, ומעניק לו גלגול חיים נוסף."
בקטנה:
בחנות ניתן גם לבחור בנייר אקולוגי (נייר שלא עבר הלבנה כימית).
ניתן להביא מחברות ישנות ויומנים משנתון חולף "ולהטעין אותם" בנייר חדש ובשנתון הנוכחי.
מפעם לפעם עורך איציק סדנאות כריכה, ולמעוניינים מומלץ לצור קשר ולשריין מקום.
טווח מחירים למחברות – 49 – 89 ש"ח
_______
לכרטיס העסק של חנות NotBook
_______
מכירים בעלי מקצוע וחנויות קטנות שיכולים להתאים לטור? צרו עמנו קשר ונשמח ולכתוב עליהם
שוש פחטר
I'm a regular costumer at the store and I adore it!
It's a great place to fund presents for people of all ages and for you!
שוש פחטר