היסטוריה של מהירות – על הקשר שבין החטא הקדמון ותעשיית המזון, הרפורמציה הפרוטסטנטית והמהפכה התעשייתית, ומושג הקהילה כאפשרות של האטה – פרק 6 – לבריאות

כשאימי היתה כבת 29 היא החלה לחוש ברע. לאורך כמה שבועות היא עברה סדרה ארוכה של בדיקות שבסופן התגבשה המסקנה – פוליציטמיה – מחלה כרונית שבה הגוף מייצר עודף כדוריות דם אדומות התגלתה בגופה, והיא החלה להיות מטופלת בבית חולים השרון שבפ"ת. הטיפול כלל לקיחת כדורים על בסיס שבועי ותרומת דם אחת לשלושה חודשים. על ריפוי המחלה לא דובר. למחלה אין שום תרופה מוכרת. כשהיתה כבת 57 המחלה התפרצה, לא היה ניתן לשלוט בה יותר. "יש לה חצי שנה לחיות" קבע הפרופסור שטיפל בה, וחצי שנה ויום אחר כך היא נפטרה.

אז אתם מבינים, יש לי נסיבות מקלות.

_______

גילוי נאות

אני היפוכנדר.אני לא מחזיק מלאי של תרופות בבית, למעשה, אני שונא לקחת תרופות, אבל אני כן מחזיק מדחום, לפעמים אפילו בתיק. אני גם לא מבקר בתדירות גבוהה אצל רופאים. הראש שלי יכול לכאוב חודש לפני שאני בכלל אחשוב על לקבוע תור, והברך שלי יכולה להתנפח ולהחליף צבעים לפני שאני אשקול לפגוש מומחה. אבל כאשר אני כבר אגיע לרופא, אני לא אבקש אקמול, אני אבקש סי.טי. מוח כי יש לי גידול בראש, ואני לא אצפה לפיזיותראפיה לברך, אלא להקרנות נגד סרטן העצמות. אני כן עושה בדיקות דם שנתיות.

במהלך חיי גיליתי שהדרך הטובה ביותר להישאר בריא היא פשוט להימנע ממגע עם אנשים חולים. כאשר הייתי מנהל משמרת במסעדה מספיק שעובד היה אומר "נראה לי שאני הולך להיות חולה" כדי שאשלח אותו הביתה, וגם היום אני אעדיף לקפוץ מהחלון באמצע פגישה אם הלקוח יתעטש בצורה חשודה. בפעם האחרונה שחברה טובה חלתה הבאתי לה מדחום ותרופות, יותר נכון, השארתי ליד הדלת, לחצתי ממושכות על הפעמון וברחתי לכל הרוחות.

בסך הכול אפשר להגיד שאני בחור די הגיוני.

________

"תוחלת החיים בתחילת המאה העשרים עמדה על כ – 50 שנים בממוצע, בעוד שתוחלת החיים כיום עומדת על כ – 78 שנים בממוצע, וזאת הודות להתפתחויות בתחומי הטכנולוגיה והרפואה*."

ידיעות בדבר עליה ב"תוחלת החיים" גורמות לנו לחשוב שחייו של האדם בעת המודרנית הינם ארוכים יותר מאשר בעבר, אולם, מדובר בצמד מילים מטעה. כאשר מודדים תוחלת חיים של אוכלוסייה, למעשה מחשבים "ממוצע" של אורך חיי האדם באותה תקופה – אם, לדוגמא, בעבר תוחלת החיים של אדם יכלה להגיע ל 80 שנה, אולם הוא חי בתקופה בה 30% מהילדים נפטרו עם לידתם, הרי שממוצע תוחלת החיים של תקופתו עמד על 56 שנה עבור כלל האוכלוסייה. במידה והיינו מצליחים למנוע את תמות הילדים הרי שתוחלת החיים היתה עומדת שוב על 80 שנה. ואכן, העלייה המרשימה שחלה בתוחלת החיים (עליה של כמעט 30 שנה מאז תחילת המאה העשרים) נזקפת בעיקר לזכותה של מניעת תמותת הילדים, וזאת באמצעות החלתם של כללי הגיינה (רק באמצע המאה ה- 19 הגיעו למסקנה שעל רופאים לרחוץ ידיים לפני ניתוחים ולידות) אנטיביוטיקה, חיסונים, פגיות, ולא מעט גם בזכותן של הבדיקות המקדימות (אולטרא סאונד, מי שפיר וכו') אשר מביאות להפלתם של עוברים לא בריאים.

אז הרפואה לא באמת האריכה את חיי האדם, אבל היא בוודאי משפרת אותם עד בלי די.

מאה ש"ח שאף אחת מהן לא שטפה ידיים (לידה בימי הביניים)

(* כוונתו של פרק זה אינה לשלול את הישגיה את הרפואה המודרנית. בכל הנוגע לפיתוחים טכנולוגים, תמותת ילדים, השתלות, רפואת חירום ועוד פלאים רבים אחרים שהצילו ומצילים את חייהם של בני אדם בכל רגע נתון, אלא להאיר את הפינות הבעייתיות הקיימות בתחום.)

_______

"עצבנות, חוסר שינה, סחרחורת, פריחה, גירוד בעור, שלשול, הזעה מוגברת, תאבון ירוד, בחילה או הקאות, עוויתות או כאבי בטן, נפיחות כאב או רגישות בבטן העליונה…"

(חלק מתופעות הלוואי שעלולות להיגרם כתוצאה מנטילת אקמול)

_______

בשנות החמישים של המאה העשרים הצליח החוקר יונה סאלק לפתח חיסון למחלת הפוליו (שיתוק הילדים), שעד אז היתה מותירה אלפי ילדים ומבוגרים משותקים מידי שנה, ורשם ניצחון גדול לעולם הרפואה. העובדה היותר מעניינת היא שהוא סירב לרשום פטנט על החיסון, עליו עבד במשך שנים ארוכות. כאשר נשאל מדוע אינו טורח לרשום פטנט על החיסון, פעולה פשוטה שהיתה הופכת אותו לאדם עשיר מאוד, ענה סאלק לכתב: "אתה יכול לרשום פטנט על השמש?"… הגילוי שלו, מבחינתו, היה שייך לעולם כולו.

קצת יותר מחמישים שנים אחר כך, דומה שאידיאליזם רפואי שכזה עבר מן העולם. חברות התרופות הן מהתאגידים החזקים ביותר בעולם, ומלחמות הפטנטים שמתנהלות ביניהן מקבלות אזכורים מרכזיים בעיתונות הכלכלית. הרפואה, הלכה למעשה, הפכה להיות ביזנס, ובביזנס, הדבר היחיד שמעניין הוא השורה התחתונה – שורת הרווח.

אז לא נותר לנו אלא לחזור לשאלה שעמה סיימתי את הפרק האחרון – מה האינטרס של חברת תרופות גדולה לייצר תרופה שתרפא מחלה כרונית קשה? אל תטרחו להתאמץ. אינטרס כזה לא קיים. ריפוי של מחלה קשה משמעו אובדן של נתח שוק משמעותי, שוק שניתן לשמר באמצעות פיתוח תרופות המטפלות ב"סימפטומים", "מקלות", "מאריכות חיים" (חיים תחת מחלה כמובן) וכדומה, תרופות שלהן כמובן מגוון רחב של תופעות לוואי, כה רחב עד שחלקן מצריך תרופות נלוות לתרופה.

תרופות להמונים ברשימת הסמים המסוכנים ביותר (מודגשות בכחול)

אותו מנהל שאישר אותן מלכתחילה, ככל הנראה בתמורה לסכום יפה

נכון להיום, כאשר מרב תקציבי המחקר וההשפעה נתונים בידיהן של חברות התרופות, אל לנו לצפות לתגליות מרעישות בכל הנוגע לריפוי המחלות הכרוניות המוכרות לנו. זה פשוט לא יהיה רווחי. במקרים קיצוניים יותר, החברות לא מסתפקות בשימורן של מחלות קיימות, הן פשוט ממציאות מחלות חדשות במטרה להגדיל את המכירות…

______

אבל נניח לרגע לתיאוריות הקונספירציה החביבות עלי, ונניח שרופאים ומדענים ברחבי העולם אכן עושים כל שביכולתם על מנת לשפר את איכות חיינו ולפתח תרופות שישימו קץ למיטב המחלות הכרוניות – כעת לא נותר לנו אלא לספק הסבר לעובדה שתוחלת החיים שלנו לא רק שלא מתארכת (ולדעת חוקרים מסוימים אפילו מתקצרת) אלא שדומה שאיכות חיינו יורדת: יותר ויותר אנשים סובלים מהשמנת יתר וסכרת, יותר אנשים חולים בסרטן, יותר אנשים סובלים ממחלות כרוניות של דרכי הנשימה, אסטמת ילדים רושמת פופולריות חסרת תקדים, מחלות לב ולחץ דם מרקיעות שחקים, ועוד רבות אחרות שקצרה היריעה מלהזכיר.

האמת היא פשוטה, העידן המהיר, על שלל המזהמים שהוא מייצר והלחץ הבלתי פוסק שהוא מטיל על האדם העובד, על המזון הקלוקל שהוא מספק ועל העדר זמן הפנאי לעיסוק בפעילות ספורטיבית באופן הולם, הפך אותנו לאנשים חלשים יותר, חולניים יותר, ופגיעים יותר, והמגיפה הבאה (שמרבית החוקרים מסכימים שתפרוץ מתעשיית המזון) היא רק שאלה של זמן.

______

אני יודע מה אתם חושבים, אוכל חרא, עבודה קשה, מחלות הקשורות ללחץ… יכול להיות שכל מה שאנחנו צריכים זה חופשה.

   (לפרק 7 – חופש ופנאי         לפרק הקודם – עיצוב             לפרק הראשון – הקדמה

תגובות2

  • אהבתי. כל כך נכון.
    ויש עוד נקודה שקשורה לתעשיית התרופות ולתרבות המיהור:
    הסיבה שתרופות הכימיות וגם ה"טבעיות" (כמוסות של צמחי מרפא או ויטמינים) נעשו כל כך פופולריות במקום שהמטופלים יקחו אחריות על מה שהם אוכלים ואיך שהם מתנהלים, היא שהן עובדות בדרך כלל יחסית מהר ולאנשים אין סבלנות לחכות ששינוי אורח חיים יעשה את שלו.

      

  • להגיב ספטמבר 18, 2016

    לגיסטוס

    המאמר יפה אבל רציתי להאיר נקודה שלדעתי אינה מדוייקת.
    יש אינטרס לחברות תרופות לייצר תרופות שמחסלות מחלות כרוניות, משום שאם לא יעשו את זה חברה אחרת תוציא תרופה כזאת לשוק ותרוויח על חשבונם, במשחק כזה כלכלית עדיף לכל החברות להשאיר את המצב הקיים של תרופות לא יעילות אבל כל חברה שתפתח מוצר טוב יותר על חשבון השאר.
    דבר נוסף הוא שאני רוצה להאמין שהחוקרים באים מכוונות טהורות ולא לוקחים חלק בקונספירציה חובקת עולם שכזאת

      

השאירו תגובה