היסטוריה של מהירות – על הקשר שבין החטא הקדמון ותעשיית המזון, הרפורמציה הפרוטסטנטית והמהפכה התעשייתית, ומושג הקהילה כאפשרות של האטה – פרק 2 – רומא 1986

נתחיל בהודעה קצרה: לצד תגובות חיוביות לפרק הראשון, נרשמו גם ארבעה מקרים של התקפי אפילפסיה קשים, שלושה מקרים של כיבי קיבה שהצריכו טיפול תרופתי ועיוורן זמני אחד, שכולם ייוחסו לכותרת ההרצאה. לפיכך, החל מהפרק הבא, ועל מנת למנוע אבדות בנפש, תקוצר הכותרת ל "היסטוריה של מהירות" בלבד, ועם אלה מכם שנקשרו לנוסח המקורי הסליחה.

ועכשיו, ממשיכים…

מסענו אל לב ליבה של היסטוריית המהירות מתחיל בשנת 1986, היא השנה שבה לפי ספר דברי ימי סלואו התכנסה חבורה כעוסה של שפים איטלקים בפינת הרחובות פראטצ'ה דל'סקייה ופרנקולו ד'לימי (נניח), והחלה לצעוד אל עבר המדרגות הספרדיות המפורסמות שבעירם רומא. האתר ההיסטורי היה כהרגלו מלא מפה לאוזן בתיירים שחיכו לתורם להצטלם על רקע נוף הגלויה, אולם חבורת השפים המשיכה עוד מעט בצעד נמרץ, ואז עצרה. למולם הזדקר מוניומנט היסטורי חדש יותר, בוהק יותר, תלוש יותר מהסביבה בה ניטע – סמל ה M המפורסם של רשת המזון המהיר מקדונלד'ס. קארלו פטריני, השף שיזם את ההתכנסות המדוברת נשא דברים קצרים, ואז, הוציאו חברי המשלחת הקולינרית דברי מאפה טריים שהביאו עמם, והחלו להשליך אותם אל עבר הסניף החדש והנוצץ.

מחאתם של השפים המתוארת כאן לא כוונה כמובן כלפי החלטתה של הרשת מאותם ימים לגבות 10 סנט נוספים על כל רוטב שאינו מוגש עם הארוחה, אלא כלפי תעשיית המזון המהיר בכללותה שהלכה וכבשה כל חלקה טובה ברחבי העולם – הסניף החדש שנפתח למרגלות האתר ההיסטורי היה רק הקש ששבר את גב הגמל.

 _______________________

באותם ימים במקום אחר על הגלובוס:

אנשים זרים שאני בכלל לא מכיר

ממקומות אחרים וגם פה מהעיר

הייתי רוצה שידעו כולם

שיש ילד אחד בעולם

ילד  שחזר ממגרש המשחקים

ומצא את אביו במצב רוח נעים

וכעת שניהם מתחבקים וצוחקים

ולפתע חשים שגם רעבים

"שניסע לאכול בבורגר ראנץ' ברמת השרון?" שואל האב

ועיניו של הילד מתכסות בדוק עב

בדמיונו עולים שני ספרדי חריף, צ'יפס שמנוני והמון רטבים

והנה כבר האב והילד נוסעים

מגיעים מזמינים וברגע אוכלים

ואוכלים ואוכלים כארי ולביא

עד שהילד כמעט ורוצה להקיא

והילד הזה, הילד הזה

הילד הזה הוא אני

הילד הזה הילד הזה

הילד הזה הוא אני

(מילים: יהודה אטלס ועמית נויפלד

לחן: עממי)

____________________

אז נכון, כתבתי שמאז ומעולם הייתי איטי, אבל זה בעיקר בגלל שהייתי שמנמן. ילד שחולם על צ'יפס טבול ברוטב אלף האיים, על קוקה קולה ועל המבורגרים שנראים כמו בקומיקס של פופאי המלח.

כן, כאלה. ותביא גם שוקופאי

אבל ההיסטוריה, למרבה המזל,  לא נעצרה איתי. בזמן שאני כתבתי את שירי המפורסם, "אנכי במזרח וליבי בסוקלוב רמה"ש", תעשיית המזון המהיר שהחלה את דרכה באופן רשמי ב 7 ביולי 1912 עם פתיחת הסניף הראשון של מסעדת "אוטומט" בעיר ניו יורק (ותודה לויקיפדיה) החלה לספוג זעזועים. מחקרים ראשונים החלו לצוץ ולחשוף את נזקיה של שיטת האכלת ההמונים הממהרים, וכיום, כרבע מאה אחר כך, תעשיית המזון המהיר ידועה זה מכבר לשמצה בכל רחבי העולם.

ספרים רבים וסרטים תיעודיים (Food matters, Food Inc, Super Size Me) ממשיכים ללא לאות לחשוף את מכלול הנזקים המצטברים להם היא אחראית, עד שדעת הציבור כופה אף על תאגידי המזון המהיר להיטיב את דרכיהם, חלקם באמצעות שיפור תוצרי המזון שהם מפיקים, חלקם באמצעות מסעות פרסום עתירי ממון המבקשים לטעת בציבור את התחושה כי השד אינו כה נורא ואף משמין פחות משלוש פריכיות אורז עם גבינה לבנה, וחלקם באמצעות שילוב מוצלח בין שתי הגישות.

המכון הוולקני גאה להציג: מק דיאט!

את התווית "מזון מהיר" נהוג לייחס למזללות ורשתות חובקות עולם כגון: מקדונלדס, דומינו, סאבווי, סאברו, קנטקי פרייד צ'יקן ועוד, אולם בפועל, מרבית המזון שאנו צורכים גם בדלת אמותינו, נשלט באמצעות תאגידים ספורים היוצרים את הרושם המוטעה של שפע ואין ספור אפשרויות בחירה הפרושות לפנינו במקררי הסופרים הגדולים, בעוד שבפועל כולנו אוכלים זבל המטופל באחד או יותר מהאמצעים הבאים, ומביא לאחת או יותר מהתוצאות הבאות:

1. שימוש גובר והולך בכימיקלים – מעל 25,000 סוגים שונים של כימיקלים רעילים לוקחים חלק בתעשייה החקלאית של ימינו, וכתוצאה מכך נפגעים הן האנשים הניזונים מתוצריה, והן הקרקעות הסופגות את הרעלים לקרבן עונה אחר עונה.

2. שימוש באנטיביוטיקה וזרזי גדילה – משק החי בתעשיית המזון הנו מהקורבנות העיקריים של תעשיית המזון, ולא לחינם טבע הסופר יצחק בשביס זינגר את המשפט "בשביל בעלי החיים, כל יום הוא טרבלינקה". חזיר צעיר מגיע כיום למשקל שחיטה בתוך פחות משלושה חודשים כאשר בעבר היה עליו לחיות ולצרוך לפחות חצי שנה על מנת להגשים את ייעודו בעולם ולסיים את חייו לצדה של חביתה. פרה מבויתת מעניקה למהנדסיה כ 30,000 ליטר חלב בשנה כאשר הטבע ייעד אותה לספק כחמישית מכך לטובת ולדיה. תהליך פיטום האווזים כבר נאסר במרבית המדינות הנאורות בעולם, אולם אחרות, וביניהן ארה"ב, ממשיכות בשלהן וגורמות סבל בל יתואר לבעלי הכנף הללו. הרשימה מתארכת עד אין קץ ולמי שאכן מעוניין להרחיב את הקריאה מוזמן לקחת לידיו ספרו של ג'ונתן ספרן פוייר "לאכול בעלי חיים" (לא מומלץ לנסות ספרים אחרים שלו משום סיבה), ומומלץ לו להכין מראש סיר קינואה קטן.

3. השמנת יתר וסכרת – על שלושה יסודות בנויה תעשיית המזון המהיר: מלח, סוכר, ושומן. שלושה טעמים אלה פונים ללבם ולקיבתם של בני האדם עוד משחר ההיסטוריה, בין השאר בשל הקושי הכרוך בהשגתם בטבע, אולם בעיקר בשל העובדה שהם, ובכן, טעימים. למרבה הצער, שלושת החברים הללו הוכיחו גם את תרומתם למגפת ההשמנה שתקפה את  עולמנו ולעלייה במחלת הסוכרת. המזון המהיר, המורכב בדרך כלל מפרודוקטים פשוטים וזולים, עוטף עצמו בתוספות אלה על מנת להסוות את מה שכל מעשן יודע בסתר ליבו – החרא הזה לא באמת טעים.

4. צמצום זנים של פרות, ירקות ובעלי חיים – עובדה פחות ידועה על תעשיית המזון המהיר היא נטייתה לצמצם באורח דרסטי זנים ומינים וזאת על מנת לאפשר לגלגלי התעשייה לעבוד בנוחות מרבית. קיימים מעל ל 300 זנים של תפוחים בעולם, אולם בפועל בשווקים נמכרים בערך כעשרה, עד לפני מאה שנה חיו בארצות הברית 34 מינים של תרנגולות הודו. כיום משווק לציבור אחד. מינים שונים של בעלי חיים נכחדים הלכה למעשה בשל העלות הגבוהה של גידולם ובשל הצורך להתאים את תהליך עיבוד המוצר למענם, וכך קורה שמטעמי התייעלות כלכלית העולם שבו אנו חיים הולך ומאבד את מגוון הטעמים שהיו קיימים בו מאז ומעולם.

רגע לפני שאתם מקיאים קצת בפה, מן הראוי עוד לציין שהאוכל שאנחנו צורכים הוא רק סממן אחד לנזקיה המצטברים של תרבות המהירות, אם נרים את הראש מהצלחת לא יקשה עלינו לגלות עוד רבים אחרים וטובים, ייתכן שהמרכזי שבהם, שלו גם תרומה רבה להתדרדרותה של איכות התזונה, הוא האופן שבו אנחנו מתייחסים לעבודה…

(לפרק 3)

תגובות7

השאירו תגובה