לחנך את אמא – 4 – Make a Connection

חודש וחצי ראשונים בחינוך ביתי, כולנו בהלם מוחלט. לא יצאנו מהבית מלבד למילוי הצרכים הבסיסיים כמו אוויר וסופר. אף אחד מאיתנו לא ממש הבין מה קורה פה. הילדים ביררו כל בוקר אם היום הולכים לגן. אני ביררתי עם עצמי וכל בוקר מחדש החלטתי שעוד לא…

לא הייתי עם שניהם יחד ועם כל אחד מהם לחוד כל כך הרבה זמן ברצף מיום סיום חופשת הלידה כשהיו בני שלושה חודשים. גם אחד עם השני הם לא בילו אף פעם ימים שלמים.

בחודש וחצי האלה הקדשתי את כל זמני לילדים. לבית ולעיסוקים אחרים פניתי רק כשהלכו לישון. למדתי להכיר את הרגלי היומיום שלהם, סיפקתי תעסוקה, ספרים, חומרי יצירה,חוברות עבודה, משחקים. הצעתי פעילויות, אירחתי חברים, הכנתי שלוש ארוחות כל יום ועוד כמה בין לבין. עבדתי בלהיות אמא שלהם.

רציתי שהמעבר יהיה חלק, שיהיה להם כיף, שיבינו שהוא לטובה.

אחרי חודש וחצי התעייפתי. אומנם פער הגילאים הקטן ביניהם והחברות הטובה הביאו לכך שלא פעם הם העסיקו אחד את השני בצורה מוצלחת, כלומר: בעצמם (אם הייתי רק עם אחד כרגע, בלי עוד מישהו שקצת יפעיל עניינים סביבו, חודש וחצי או נצח, לא הייתי מרגישה בהבדל) אבל עדיין, מדובר בשישה שבועות של הורות במשרה מלאה!

פניתי  למחשב שוקלת לפרסם מודעה: "דרוש מבוגר, לקיום שיחות ולו הקצרות ביותר על כל עניין חוץ מילדים. להתקשר דחוף!” תוך כדי מצאתי באינטרנט מקום שנראה נחמד, מיועד להורים וילדים, פתוח פעמיים בשבוע בשעות הבוקר וממש לא רחוק מהבית. נשמע כמו משהו ששווה לנסות.

פגשתי שם מישהי שאני מכירה, היא סיפרה לי על קבוצה שנפגשת בכל יום ראשון, ילדים בגילם של הילדים שלי, עוד אמהות. "בטח, נבוא, ננסה, למה לא?"

למה לא? כי מסתבר שבשביל הילדים שלי שלושה ימי פעילות בשבוע זה הרבה. פעמיים אצל גבי ב"שיווי משקל" ועוד מפגש ביום ראשון, זה יותר מדי.

איזו הקלה! הם בכלל לא רוצים שיעסיקו אותם כל היום, הם לא רוצים לפגוש חברים כל יום. אני לא צריכה להמשיך את מה שהתרגלו אליו בגן!  אז מה בעצם הם כן רוצים? אני מתחילה להבין מה מתאים להם, בודקת גם עם עצמי מה מתאים לי.

כאן נוצר החיבור הפחות טריוויאלי. לא זה המובן מאליו והנובע מהעובדה שאני ילדתי אותם אלא זה שנובע מהכרה, קשב וכבוד לצרכים של כל אחד מאתנו.

אנחנו מתאזנים על מפגש ביום ראשון ועוד פעם אצל גבי. כמו הרבה דברים אחרים, גם זה ישתנה בהמשך…

_____

לפרק הבא – איזון          לפרק הקודם – לבחור

1 תגובה

  • להגיב ספטמבר 6, 2011

    מיכל

    מחכה להמשך בקוצר רוח!!!!!
     

      

השאירו תגובה